בהרבה מקרים של פגיעה בחוט השדרה, חוט השדרה לא נחתך, אלא הפגיעה היא כתוצאה מלחץ על חוט השדרה, "פגיעות מעיכה". ככל שהטיפול שניתן (תרופתי או ניתוחי) הוא בשלבים מוקדמים יותר, כך עולה הסיכוי שהאדם לא ישאר משותק.

כיוון שבפגיעה כזאת אין חיתוך של עצבים, הטיפול הנסיוני שנידבר עליו כאן הוא בעל פוטנציאל תרפויטי גבוה.

הרכיב הנסיוני נקרא 4aminopyridine-3-methyl hydroxide הצליח לשחזר תיפקוד של אקסונים (סיבים דקים שיוצאים מתא עצב ומעבירים פולסים חשמליים בתוך חוט השדרה). הממצאים הללו הם על סמך ניסויים שבוצעו בחזירים. הרכיב הנסיוני הוא נגזרת של תרופה בשם 4aminopyridine, אשר נועדה לטפל בפגיעות חוט שדרה ולטפל בסימפטומים של טרשת נפוצה.

החוקרים גם גילו כי המרכיב הוא "חוסם תעלת אשלגן". עצבים מעבירים אותות בסדרות מהירות של פולסים חשמליים. נמצא כי עצבים פגועים שטופלו על ידי ה- 4aminopyridine-3-methyl hydroxideהעבירו אותות חשמליים במהירות הדומה לעצבים תקינים לעומת עצבים פגועים שטופלו על ידי תרופות אחרות. יתרון נוסף הוא ש-4aminopyridine-3-methyl hydroxide הוא פוטנטי פי 10 מ-4aminopyridine, דבר המאפשר הקטנת מינון תרופתי ועל ידי כך גם הפחתת תופעות לוואי של הטיפול.

כיוון שמיאלין נפגע גם במחלת טרשת נפוצה, ניתן להשתמש ברכיב זה לשחזור תיפקוד עצבי במחלה זו.

Journal of Neurophysiology, 2009; DOI: 10.1152/jn.00154.2009
 

תרגום ועריכה: אנה רייזמן