השימוש בתרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז (ADHD) גדל בשנים האחרונות בקצב מסחרר. בישראל בלבד, לפי מחקר ממאי 2014 המבוסס על נתוני מחוזות שרון-שומרון ודן בקופת חולים כללית, 7.5% מהילדים בגילי 18-6 מטופלים בתרופות המקובלות להפרעות קשב וריכוז – ריטלין או קונצרטה, יהודים פי ארבע יותר מאשר ערבים. מחקר נוסף מאותו החודש מצא כי בישראל חלה לאורך שמונה שנים עלייה של פי 2.4 בשימוש בכלל התרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז. בארה"ב מוערך כיום כי 3.5 מיליון ילדים מטופלים בתרופות להפרעות קשב וריכוז. בבחינת ההשלכות הרפואיות האפשריות של תרופות אלה – חוקרים אמריקאים מדווחים לאחרונה על עדויות ראשונות לפגיעה אפשרית בבריאות העצם של ילדים המטופלים בתרופות ועלייה בסיכון שלהם לפתח אוסטיאופורוזיס ושברים בעצמות.

החוקרים מהמרכז לרפואה צבאית סן אנטוניו שבטקסס ביקשו לבדוק את השפעות הטיפול התרופתי בהפרעות קשב וריכוז על בריאות העצם של המטופלים. המחקר עשה שימוש בנתונים שנאספו מסקרי בריאות ותזונה לאומיים של המרכז האמריקאי לבקרת מחלות (NHANES, קיצור שלNational Health and Nutrition Examination Survey) אודות 5,315 נבדקים בגילי 17-8 בין השנים 2010-2005. הנבדקים עברו הערכה לכלל התרופות שהם נוטלים על פי דיווחים עצמיים או דיווחי הורים, וכן בוצעו להם בדיקות DXA לקביעת צפיפות העצם בשלושה אזורים: עצם הירך כולה, צוואר הירך ובעמוד השדרה (חוליות מותניות L2 עד L4). ככלל, 1,967 מהנבדקים במחקר השתמשו בתרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז – 37% מכלל הנבדקים.

המחקר זיהה ירידה בצפיפות העצם באזורים השונים בקרב המטופלים בתרופות להפרעות קשב וריכוז: מטופלים אלה היו עם צפיפות עצם נמוכה יותר בירך וספציפית בצוואר הירך בערכים המהווים 0.21 עד 0.75 סטיות תקן מתחת לנורמה, וכן עם צפיפות עצם נמוכה יותר בחוליות עמוד השדרה ב-0.1 עד 0.68 סטיות תקן מתחת לנורמה.

ילדים ומתבגרים שאובחנו עם צפיפות עצם נמוכה הניתנת להגדרה כ'אוסטאופניה' (osteopenia) שמהווה גורם סיכון מוביל לאוסטיאופורוזיס, היוו 38.3% מתוך הנבדקים המטופלים בתרופות להפרעות קשב וריכוז, 77% יותר מהשיעור של 21.6% בקרב נבדקים שאינם מטופלים בתרופות אלו. אוסטאופניה הוגדרה כתוצאה של צפיפות עצם הנמוכה ב-1 עד 2.5 סטיות תקן מתחת לנורמה.

החוקרים מסכמים כי "קיים שוני מובהק בערכי צפיפות העצם בין ילדים ומתבגרים המשתמשים בתרופות להפרעות קשב וריכוז לבין אחרים אינם נוטלים תרופות מרשם לטיפול בבעיה זו". החוקרים מתריעים כי על רופאים הנותנים מרשמים לתרופות והורים לילדים מאובחנים עם הפרעות קשב וריכוז להיות מודעים להשפעותיהן האפשריות של התרופות על בריאות העצם ועל הסיכון לשברים, ולבצע בדיקות למעקב אחר עצמותיהם של המטופלים בתרופות, למניעת סיכון לדלדול עצם בגיל צעיר. הממצאים פורסמו בגיליון ספטמבר 2015 של כתב העת Journal of Pediatric Orthopedics.

ירידה בתיאבון

החוקרים מוסרים מספר הערכות באשר למקורו האפשרי של הקשר בין תרופות להפרעות קשב וריכוז וירידה בבריאות העצם. ראשית מועלית הסברה כי התרופות הללו מציבות ילדים ומתבגרים, גם אם באופן זמני, בקטגוריה של משקל נמוך לגיל, כזו שעשויה להוביל לחסרים תזונתיים, לרבות חסר בסידן המשפיע על ירידה בצפיפות העצם - זאת על רקע ירידה בתיאבון המלווה את נטילתן. מספר עבודות בעבר הראו כי ילדים עם הפרעות קשב וריכוז נוטים לירידה בצריכת הקלוריות היומית, ולכן עשויים שלא לעמוד בהמלצות היומיות לצריכת סידן באוכלוסייה (1,300 מ"ג סידן ליום בגיל ההתבגרות). ממצאים מישראל מעידים על תופעה רחבה של צריכת סידן נמוכה באוכלוסייה, למרות עלייה בצריכת הסידן לאורך השנים האחרונות.

מנגנון נוסף שעשוי להסביר את הממצאים הוא בקשר בין ריטלין להפרעות גדילה שנבחן במחקרים בעבר, אם כי ראיות עדכניות שוללות קשר מסוג זה. בשנת 2004 דווחו ממצאי מחקר שהסעיר את הקהילה הרפואית, שמצא קשר בין התרופה הפופולארית להפרעות קשב וריכוז (ADHD) לבין הפרעות גדילה. המחקר שפורסם על ידי חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת קליפורניה בכתב העת Pediatrics, קבע כי ריטלין גורם לעיכוב הגביהה של כסנטימטר אחד בגובה לכל שנה בממוצע. עם זאת, ממצאים חדשים שוללים השפעה מתמשכת של ריטלין על הגדילה. מחקר אמריקאי מהמרכז הרפואי מאיו קליניק שפורסם בכתב העת Pediatrics באוקטובר 2014 ניסה להפיג את חששותיהם של הורים לילדים המטופלים בריטלין, כשהפריך את המיתוס וקבע כי אין לריטלין השפעה מתמשכת על גדילה בגילי הבגרות.

הניסיון הקליני מלמד כי ילדים שניזוקים בגדילתם מריטלין הם אלה שבהם התרופה מדכאת את התיאבון והאכילה. ניתן להתגבר על כך על ידי ניהול אכילה יומי-קפדני, כולל ארוחה גדולה בבוקר לפני לקיחת הריטלין.

במנגנון ביולוגי נוסף שהוצג על ידי החוקרים, תרופות ממשפחת האמפטמינים, שבהם נכלל החומר הפעיל בריטלין וקונצרטה – מתילפנידאט – פועלות במערכת העצבים המרכזית שבמוח לחסימת מנגנון הספיגה מחדש של קבוצת כימיקלים המכונה קטקולאמינים (catecholamine) ולעלייה בריכוזם במוח כמו גם לגירוי מצד התרופות של הקולטנים לקטקולאמינים. לפי החוקרים, ייתכן ומנגנונים אלה מעוררים פעילות חריגה בתאים יוצרי עצמות בגוף – אוסטאובלסטים (Osteoblasts) באופן שמעודד ספיגת תאי עצם וירידה בצפיפות העצם. כמו כן, גם הורמון הלפטין שנמצא במספר עבודות ככזה המשפיע על יציבות העצמות עלול להתערער ברמתו בעקבות הירידה בתיאבון המאפיינת נוטלי תרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז.

Journal of Pediatric Orthopedics, doi: 10.1097/BPO.0000000000000651