לא כולם מעריכים סוכרת באופן זהה וזה כמובן משפיע על הדרכים להימנע מהחולי... ככל שנאתר מצב פרה-סוכרתי קודם וננחה את המשתתף בניהול אורח חיים נכון, גובר הסיכוי למניעת התפתחות הסוכרת. המחקר פורסם ב- The Diabetes Educator.   החוקרים בחנו אוכלוסיה עם סיכוי מוגבר לסוכרת ומצאו שיש הבדלים בתפיסת הסוכרת, וזאת תלוייה בתנאים ובאמונות של המשתתפים. כל משתתף נשאל לידע הכללי שלו על סוכרת ולמימדים רלבנטים למחלה והמימצאים נבחנו בהקשר של סיכוי המשתתף לחלות בסוכרת. המימצאים: - משתתפים שהיה להם קרוב משפחה מדרגה ראשונה, חולה סוכרת, היו יותר מודאגים לסיכוי לחלות לעומת משתתפים ללא קרובים סוכרתיים. הם גם הכירו יותר את התנהלות המחלה וכאמור חששו יותר מאבחון עתידי.   - הבדלים ריגשיים נראו באתניות כשטיפוסים לטיניים היו יותר מודאגים, יותר מבינים את המחלה ויותר מושפעים ריגשית מהאופציה להתרחשותה.   - משתתפים עם עודף משקל (BMI  מעל 25) האמינו שלסוכרת תהיה השפעה חזקה יותר על חייהם וגם הראו יותר תובנה לחולי ממשתתפים עם משקל נמוך יותר.   - משתתפים מטיפוסים עם סיכוי מוגבר לסוכרת, כמו אפרו-אמריקאים או אסיאתיים האמינו שתהיה להם מחלה ארוכה יותר וסיכוי נמוך יותר לשלוט ולטפל בסוכרת.   חינוך נכון לסוכרת הינו חשוב אצל הטרום-סוכרתיים וכדאי לקחת בחשבון את ההבדלים בתפיסה של המעורבים שכן במצב הטרום-סוכרתי יש סיכוי טוב למנוע את התרחשותה וכמו שהאנשים מציגים לעצמם את הבעיה כך הם גם יטפלו במצב.