כמובן שלספר,,

יש דברים שלא מסתירים,,לא בענייני בריאות.כל עוד את מבינה שהבעיה שלך לא תגרום /יכולה לגרום לבעיות בעבודה עצמה,אז יש לשים את "הבושה" בצד,!!

אם גם הדבר נוגע ישירות לסוג העשיה במקום אז על אחת כמה וכמה,,!! 

הבנה למצבך?,,חחחחח,,סביר להניח שלא תקבלי הרבה עזרה בנושא,,המעביד הישראלי לא ידוע "בנדיבותו ההבנתית",,

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4455037,00.html

כל טוב,,

כי אם תתעורר בעיה כל שהיא ולו הקטנה ביותר,,לא תהיה הבנה כלל בנוסף יתכן/ו מצבים שעלול להיווצר נזק,,ואז פיטורין תביעה אולי ,,בקיצור יכולים להיווצר מצבים שבעיקרון נופלים עלייך בגלל שלא "ספרת"--זה בדומה למקרים רבים של אנשים שעשו ביטוח חיים או אחר "ושכחו" אם בתום לב או לא על משהו ,ואם נוצר מצב לתביעה,,אזזזזזזזזזזזז

זה שתסתירי ואולי בגלל זה יקבלו אותך לעבודה,,לא מבטיח דבר לגבי העתיד,,

גם כשאשה הולכת ללדת,,ה"מעביד לא מבין",,

לתיקי ,

אכן ניתן להבין את השאיפה שלך להבנה במקום העבודה. זה מאוד חשוב.

לאמון בין המנהל והעובד משמעות רבה וגם לדרך שבה העובד מציג את הבעיה. חשוב להדגיש את היכולות  בעבודה למרות הכאב.  כאשר מנהלים מתרשמים שהעובד מסור, בעל מוטיבציה בעבודה יש גם הבנה. מאחלת שגם  את תזכי להבנה והתייחסות  הולמת.

חג שמח, עידית. 

צאו מהסרט: מקום העבודה הוא לא משפחה,,

"אשליית הארגון כמשפחה

בואו נאמר את זה באופן הברור ביותר: ארגון או מקום עבודה אינו משפחה! אמנם אתם נמצאים בו שעות רבות, אמנם אתם מפתחים יחסי קרבה ואף ידידות אמיצה עם קולגות, מנהלים וכפופים, אך היבטים טבעיים אלה רק מחזקים את האשליה. "--

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4460399,00.html

תיקי שלום, 

השאלה שאת שואלת עמוקה ביותר. 

אם מחלתך משפיעה על תפקודך בעבודה - כלומר יש דברים שאינך יכולה לעשות, את צפויה להעדרויות רבות, וכיוב', רק הוגן שהמעסיק ייודע על כך - שכן עליו להערך בהתאם. יתרה על כך אם הוא אינו יכול להערך רק הוגן שידע על כך מראש. כך הוא יוכל למצוא לך מחליף בזמן סביר ואת תוכלי לחפש מקום אחר בזמן סביר ותפרדו כידידים והוא ימליץ עלייך. במידה ולא תעשי כן והמחלה משפיעה על תפקודך ותערי העדרויות רבות - הוא במילא יעלה על זה, ירגיש מרומה ולא רק שלא ימליץ עלייך לאחר הפיטורין אלא שכל מעסיק פוטנציאלי אחר שישאל עלייך - יקבל ממנו המלצות גרועות בהן גם יצויין שלא רק שהינך חולה אנושה וחסרת תוחלת אלא גם לא אמינה. בתנאים כאילה לא תוכלי למצוא עבודה שוב. 

אם חלילה יש סיכון ממצבך בעת העבודה (למשל סחרחורות באדם שעושה דברים מסוכנים) - את חייבת לשתף כדי להוריד את הסיכון. 

אם אין כל השפעה של מחלתך על העבודה - לא בטווח המיידי ולא הרחוק וכל מה שאת מעוניינת בו הוא אמפטיה בלבד - זו החלטה שלך.
זכרי כי לאנשים בריאים יש מעט מאד אמפטיה לחולים, ויש גם כאילה שנתרתעים מכך וקחי את זה בחשבון כשאת בוחרת למי לספר.

קחי בחשבון שזה עלול גם להיות מופץ (רכילות נוטה להשתנות במעבר בין אדם לאדם - יכול להיות שתספרי שיש לך בעיה חיסונית ותגלי אחרי שבועיים שכולם חושבים שיש לך איידס).  

לאור זאת בהיבט המקצועי - אם יש השפעה כלשהיא על העבודה כדאי ולעיתים חובה לשתף.

אם אין השפעה כלשהיא ולא צפויה להיות - את יכולה לשמור על פרטיותך וקבלי החלטה בהתאם לאנשים שעובדים איתך. 

בכל מקרה זכרי שאחרי שיתוף כזה תהיה תקופת מבחן בה תיבחני לאור מחלתך ותצטרכי להוכיח את עצמך בתנאים החדשים - קחי את זה בחשבון, ואל תעלבי כייון שלאנשים אין ידע רפואי והם עלולים לחשוש מפגיעה בעבודה. הסבירי את ההשלכות הצפויות והוכיחי את עצמך ואני כולי תקווה שהכל יהיה בסדר ושחברייך ומנהלייך יתחשבו. 

ד"ר גור. 

מאין אתה / אתם יודעים ממה "סובלת "תיקי"? אם בכלל,,,היא לא ציינה מה המחלה.

היא שואלת,,,

אז בעבודה יודעים שאתם חולים או לא?

אולי יש לה חתול סיאמי נדיר חולה? או כלב  נדיר חולה?

אנחנו השבנו בהנחה שהיא כתבה משהו בפורום כאב,,, והבעיה לכאורה קשורה בכאב,,

הרבה ניכתב על מאומה,, "מהומה רבה על לא דבר",,

אילו הגברת היתה מפרטת,,

טוב לא צריך להתנפל!

ברור שאני חולה ולא חתול!

חולת סיוגרן ודלקת מפרקים שגרונית RA.

וכן זה מפריע לי בעבודה לפעמים

היה לי גידול בכליה. וסיפרתי בעבודה.אחרי זה עובדים אחרים ניפתחו וסיפרו על הבעיות שלהם .זה לא בושה לספר שהיה לי סרטן.

בדיוק כתבתי על הנושא הזה את הפוסט האחרון שלי בקהילת טרשת נפוצה מוזמנים להציץ

http://www.camoni.co.il/index.php?idr=168&v=172054&p=profilBlogDetail&idb=22871

שבוע טוב

עינת

תיקי שלום רב.

מתוך נסיון של החלפת עבודות אי אלו פעמים-בין הניתוחים-תמיד דאגתי לספר מראש שכך וכך הוא מצבי ויש סיכויים גדולים לאשפוז (והאשפוזים שלי הגיעו לעיתים גם לחודשיים-שלושה כי נאלצתי לקבל הזנה דרך וריד ראשי ו'או טיפול מאסיבי בנוגדי כאב/ניתוחים גדולים ומעולם לא קרה שלא קיבלו אותי.

להיפך-המראיינים-מנהלים וראשי כוח אדם,תמיד אמרו לי שבשל הישירות והכנות שלי, הם ידעו שגם לא אסתיר חלילה דברים אחרים בעבודה ודבר נוסף שכולם אמרו לי,שאם הייתי מתאשפזת/לא מגיעה לעבודה בשל בעיות בריאותיות ואז הם היו "עולים" על בעיותי הרפואיות-היו מפטרים אותי במיידית בשל חוסר כנות ואמינות.

איני יודעת ממה את סובלת-אבל לדעתי חשוב שידעו מזה בעבודה,תוך כדי זה שאת כמובן דורשת שלא יתייחסו אליך שונה,אבל עצם זה שהם יראו שאת לא מסתירה מהם מידע כה חשוב,דווקא עשוי לקדם את קבלתך לעבודה.

אני אחות אקדמאית במקצועי ועבדתי שנים רבות בחדר מיון ומעולם לא ביקשתי שיעבירו אותי למחלקה קלה יותר וכ"ד,כי ידעתי שלא אהנה שם ולא אתן את כל כולי ותמיד קיבלו את זה בהבנה ואני חושבת שגם עליך לעשות כן,במיוחד אם עבודתך אינה דורשת מאמץ פיזי קשה.

את גם יכולה לבקש מהמנהל/ת הישירה שלך,לארגן אסיפה של הצוות שעובד איתך ובאופן כללי תספרי שיש לך בעיה כלשהיא ושאת מבקשת שלא יתייחסו אליך שונה (אלא אם כן מדובר בסכרת/אפילפסיה וכ"ד ואז חשוב שחברייך ידעו מהם הסימנים המקדימים ואיך לטפל בך במהירות האפשרית,כדי למנוע הדרדרות או למי להתקשר במצב כזה אם הוא קורה חלילה,כדי שייתן הוראות או יזמין אמבולנס).

שוב - בכל מקרה לדעתי הכנות תמיד עדיפה על ההסתרה ואם תבקשי בצורה מכובדת מכל הנוגעים בדבר שלא יחליפו את מקום עבודתך או ישנו משהו מהרגלי עבודתך וידעו מה לעשות אם חלילה קורה משהו-זה יקל מאוד על חייך בעבודה ולא תצטרכי לחשוש כל הזמן שמא זה יתגלה בצורה כלשהיא ואז הכעס על חוסר גילוי נאות,עלול חלילה להביא לפיטוריך.

בהצלחה גדולה מכל הלב והרבה בריאות

אוריה

שבוע טוב ותודה לכל המגיבים.

אני חושבת שלסרטן יש היום הרבה יותר פריבילגיה כמובן, ושחולים כאלה פחות מסתתרים במקום העבודה כי יש יותר מודעות והבנה למצבם וגם יותר רחמים.

אבל דווקא במחלות לא סופניות, כרוניות, יומיומיות, שחלקן פחות מוכרות, זה יותר בעייתי. לא?

כי למשל אם אנ מספרת הבוס שלי יכול לפחד שאני אצטרך הרבה ימי חופש, אעדר הרבה, משהו יקרה או יחמיר לי במהלך העבודה ואתבע את המקום, אצא להרבה בדיקות וכדומה.בקיצור אחסיר עבודה.

בוקר טוב תיקי,,

את יודעת,אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאירה שלימה.

אם תעדרי הרבה מהעבודה אז הסיכוי שיפטרו אותך רב.

כמה השפעה יש לבעיה/ות שלך על חיי היום יום?את "מושבתת"? את מוכרת כנכה ע"י הביטוח הלאומי?

את מקבלת טיפול לבעיות אלו? אני מניח שכן ולבטח את יכולה לתפקד.

השאלה גם איזו עבודה זו.אם מקום העבודה לא יחמיר את הבעיות שלך אזי הסיכוי שתעבדי כמו רבים מן העובדים בישראל יהיה זהה.

תחסירי ימי עבודה כמו רבים מן העובדים.

במקרה וכך העניין אז את לא חייבת לספר,,תתחילי לעבוד ותראי איך "העניינים" מתפתחים.

כל טוב ושבוע טוב,,