הנרייטה היקרה,

שוב הגיע סוף שבוע ושוב את מעלה את הקושי שלך ברגעים האלה. זה נשמע קשה ומבאס אבל בכל זאת כל שבוע מגיע שוב סופשבוע... מה בכל זאת עוזר לך לעבור את הימים האלה? 

כן שוב אני כותבת על זה .לא מצפה שיבינו אותי. אני רוב הזמן יושנת. כשאני ארע יש לי כזאות מועקה כועבת שמעדפה ללכת לישון..

כשאני ערה במיוחד בסוף שבוע אני לא מפסיקה לחשוב כמה שהבת שלי חסרה לי. כמה שכואב שלא עונה לטלפונים שלי למסרים שלי .  כן יש עוד בעיה כי מיום רביעי לא יהיה לי עזרה להגיע לעבודה . בנתיים הם עוזרים עלידי מוניות לנסוע לעבודה בגלל החרדות שלי מללכת במקום פתוח כמו רחוב ולעבור כביש. אני בטיפול חדש אבל לא מאמינה שעד יום רביעי אוכל ללכת לבד לעבודה ואין לי עזרה אחרת. בקיצר סוף שבוע אני בורחת עלידי שינה כדי לא לחשוב.רציתי לעשות דברים בבית אבל לא מסוגלת.

הנרייטה יקרה.

למה את חושבת שלא מבינים את הקשי שלך?, כאמא אני בהחלט יכולה להבין את הכאב העצום שאת חשה. לא להבין,להרגיש , להזדהות.

ומאידך, דווקא בסיפור הזה שלך יש תקווה. הבת שלך חיה ובועטת. היא בריאה וקיימת ויש סיכוי טוב, מצויין אפילו, שהיא תחזור לחיייך אולי זה יהיה כשהיא תהיה אמא בעצמה אבל אני בטוחה שזה יקרה.

ולכן את חייבת לאמן את עצמך לחיות, להינות, ליצור זוגיות חדשה כמו שאת רוצה ולנשום.

מה דעתך?

אורית

ערב טוב אורית

ממש לא קל לי להשלים עם העובדה שהבת שלי לא רוצה קשר איתי . שלשום פשוט כתבתי לה שרוצה למות כי קשה לי מאוד ואז אחרי תקופה ארוכה מאוד של אי תגובה ממנה כתבה שאפסיק עם איומיים שלי ושהיא אוהבת ומכבדת אותי אבל עלי לכבד אותה שקשה לה קשר איתי. אני כתבתי לה שאהבה מרחוק זה קשה לי ואני מעוניינת בכול דרך שתבחר שנדבר על הקושי. נכון כתבתי לה שאני בדיכאון ובוכה הרבה בגלל זה. אולי זה לא היה נכון משכתבתי אבל יש לי מחשבות טורדניות עליה והחמור יותר שאני שקוע בהם בצורה קיצונית בסופי שבוע. קשה לי מאוד שלא ראיתי אותה כשנה. האמת גם כשפעם דיברנו או ניפגשנו בדרך כלל שמעתי אותה ולא דיברתי על מצבי. סיוט לשמוע לידי חברה מדברת עם הבת שלה שבגיל הבת שלי בכייף . זה הורג אותי. 

הלוואי והיתי מוצאת זוגיות אבל בגלל החרדות שאני מטפלת בהם וגם קצת בעיות ברגליים אין באיזה צורה לפגוש זוגיות. בכול מקום גם באתרים של אנשים מוגבלים קשה ובטח לצאת ולהסתובב באמת קשה.כיום יש כול מיני טיפוסים ונצלנים. מאוד קשה למצוא גבר מנומס ותרבותי בימינו. גם חברות אין לי. נכון אני פסימית ושלילית וזה לא עוזר לי בחיים. תמיד חושבת מה יחשבו עלי. 

הנרייטה

הי הנרייטה,

 אני משיבה לך במקום אורית, שבימים אלו פחות יכולה לכתוב..

את חווה בשנים האחרונות הרבה מצוקה - גם הבעיות הפיזיות, החרדות, הבדידות. ואני מרגישה שאת מאד זקוקה לנפש קרובה שתהיה שם בשבילך ותכיל את הקשיים ותפיג את הבדידות. כל זה הכי אנושי בעולם. אבל, וזה אבל גדול מאד, זה לא התפקיד של הבת שלך. היא אומרת לך "אמא, אל תאיימי עלי ואל תכבידי עלי". תקשיבי לה. היא בטח רוצה אותך בחייה, אבל היא רוצה אותך כאמא ולא כמישהי שהיא צריכה לתמוך בה. אני מתארת לעצמי שזה לא פשוט לשמוע את זה כי את במצוקה וזקוקה לה, אבל הנרייטה, את חייבת למצוא מקומות אחרים לשפוך בהם את קשייך, ממש כמו שאת עושה איתנו ולהגיע לבת שלך בלי ציפיות ודרישות. למשל, כשאת שולחת לה הודעה, אל תכתבי על הקשיים שלך וכמה את עצובה בלעדיה. במקום זאת, תשאלי לשלומה, תדאגי לה. למרות שביתך כבר מבוגרת, בכל מבוגר יש את הילד שרוצה שאמא ואבא ידאגו לו. תחשבי עליה כילדה ואז אולי יהיה לך יותר קל להיות שם בשבילה בלי ציפיות לקבל משהו בחזרה. מה את חושבת?

שירי

היי שירי

תודה מכול הלב שענית לי זה מאוד חשוב לי. לפעמיים או ברוב המקרים אני חוזרת ומדברת פה על משאני עוברת כי אלו הם חיי. גם פה כבר אמרו לי למה אני חוזרת וכותבת על המצוקות שלי שהם לא משתניים .משאני רוצה להגיד שקשה לכול אחד לשמוע שוב ושוב שאני כותבת על בהקשיים היום יום שלי. לגבי הבת שלי חוץ ומדגישה רק פעם הזאות כתבתי על חלק מקשיי. המסריים שכתבתי וכותבת פעם בשבוע (כמובן מבלי שתענה לי) הן רק על האהבה שלי עליה וכמה שאני אוהבת ודואגת לה למרות שלא רוצה לדבר איתי. את הית צריכה לקרוא משכתבתי לה עם כול זה שאני מאוד כועסת ופגוע ממנה.רק  שאני אוהבת אותה ושהיא חשובה לי מאוד. מזמן לא דיברתי על קשיי. פעם אחרונה שבאה עלי(במרץ שנה שעברה) צחקנו ביחד והראתי לה תמונות מהמשפחה שאמא הביא לי. היא בפרוש אמרה שלא יכולה להסתדר איתי לכן במילים אחרות לא רוצה אותי בחייה(לצערי הרב) היא לא יודעת (לפחות לא ממני) על משאני עוברת בזמן אחרון . כתבתי לה שאני רוצה לפנק אותה כול כך ולהכין לה מאכליים שהיא אוהבת רק שתתן לי הזדמנות להתקרב עליה. הכאב הוא עצום וזה ביחד עם העבודה הקשה להתמודד ולהתרפא מהחרדות הנוראיות שלי.

תודה

הנרייטה

הנרייטה,

יכול להיות שמיהרתי להסיק מסקנות לגבי הנסיונות שלך ליצור קשר עם ביתך על סמך ההודעה האחרונה שהשארת לה. אם כך, אני מצטערת. אבל כן תקחי בחשבון שהקרובים לנו מרגישים דברים גם בלי שאנחנו אומרים אותם ישירות ויכול להיות שהבת שלך מרגישה את הייאוש שלך ומתקשה להיות קרובה אליך כך. זה אכן קשה ואני חושבת שזה נכון שאת לא מוותרת על הקשר איתה.

אל תתנצלי על כך שאת חוזרת וכותבת על המצוקות שלך. זה המקום בשבילך לכתוב כל מה שאת רוצה ואני שמחה שיש לך את המקום הזה.

שירי