הי יקירי.

עצוב לקרוא את מה שאתה כותב. באופן שלא אוכל לפרט כאן אני חיה את סיפורם של הרבה ילדי פנימיות, שהקשר עם הוריהם התפוגג לאורך השנים והותיר חלל עצום.

אין לי ספק, שהדברים שאתה עובר קשורים גם לילדות שעברת.

למרות ועל אף נראה שאתה אדם בעל כוחות נפשיים יוצאי דופן: יצאת בכוחות עצמך מסמים ועבריינות אתה עובד מפרנס את עצמך בכבוד וגם ידעת חיי זוגיות.

מאידך יש לי ההרגשה ותקן אותי אם אני טועה יש בך המון כעס וחוסר מוכנות לסלוח. אתה עדיין כועס על הוריך ששלחו אותך לםפנימיה וכפי הנראה חי גם עם חשבון כלפי הורייך. יכול להיות, שהפכת רגיש מאוד לכל רמז של דחייה והרגישות הזאת גם פגעה ביכולת שלך להכיל קשי ופגימות של האחר מה ש"תוקע" אותך ביחסים עם הזולת.

אבל וכאן החדשות הטובות לא מאוחר מדי ואני שוב מזכירה לך שאני מכירה את הדברים מקרוב....הגיע הזמן שתדאג לעצמך לטיפול טוב, תבין מה עובר עליייך ומה קורה לך ביחסים. תלמד לסלוח לעצמך וגם לאחרים וליצר קשרים בעלי משמעות , שזאת נראית לי כרגע התרופה בשבילך.

לבי איתך אבל אני מאמינה בכוחותיך ליצור שינוי.

כתוב לי מה אתה חושב.

אורית

שלום אורית .  מה שכתבתי פה היה ממש חלק קטן בחיי ואני מרגיש הקלה מסויימת שדווקא את ענית לי ושיש לך נגיעה בנושא

של  ילדי פנימיה כי לא כולם מבינים כל כך את הקושי שיש לנו . הרבה חברי ילדות שלי יצאו או נרקומנים או עבריינים או שכבר לא איתנו לצערי

האמת שאני לא ממש יודע מאיפה היו לי את הכוחות הנפשיים לשרוד ולהגיד לעצמי שאני חייב לחיות בכל מחיר אבל כפי שכתבתי מוקדם יותר

היו לי מחשבות אובדניות וגם הייתי קרוב לזה כמה פעמים  .

אני אודה לך מאד אם תוכלי להפנות או להמליץ על מישהו שיכול לעזור לי אני גר בחיפה