שלום גלית,,

הפחד שלך מן הניתוח הוא טבעי,ועוד כשמדובר על עמוד השידרה.דיכאון וחרדה נילווים הם הדבר הטבעי ביותר.זה אבל לא מה שמטריד אותך אני מניח.

את צריכה להיות במקרה הזה "השופטת" של המצב ולהגיע להחלטה.

אם היו אלטרנטיבות אחרות למצבך,בעידן הזה ,אולי אפשר היה לשקול תהליך אחר מאשר ניתוח,אבל כדברייך זה הפיתרון היחידי שמציאים לך כי ניראה שאין ברירה.

בכדי ל"חזק" או ל"החליש" את ההמלצה שנתנו לך,תבדקי את האפשרות לקבל חוות דעת נוספת.

הדילמה תמיד היא האם לעשות את הניתוח או לא.

ובכן את מצוייה בקלחת הזו ואת ה"מרגישה" את כל הבעיות הקיימות ממצב זה.

היו כבר דיונים בעניין זה אצל רבים והדבר היחידי שאפשר להמליץ לך זה גם התיעצות עם  משפחתך ולשמוע מה הם חושבים בנושא.

ראי בקישור המצורף דיון בנושא.

בהצלחה.

http://www.camoni.co.il/index.php?idr=27&theme=11&v=4672

גלית יקירה , היכן את גרה ? אני ממליצה לך על טיפול בפרחי באך על מנת להביא אותך למצב מאוזן מבחינה נפשית ובעקבות איזון זה תהיי יותר מפוכחת ותוכלי לקבל את ההחלטה שאת מתקשה לקבל , מנסיון שלי עם פרחי באך כשהייתי במצב שביר והכל נראה בלתי אפשרי ואין פתרון אז פרחי הבאך עזרו לי ליצור בהירות והפכו את חיי על פיהם במובן החיובי , אם תרצי יש לי מטפלת מדהימה להמליץ עליה , מיכל שרון היא גרה בראשון לציון 050-9872050 , שווה לנסות לפני שאת לוקחת החלטה כל כך חשובה , מחבקת אותך ומאחלת לך החלמה מהירה וחזרה לחיים.

גלית יקרה,

קודם כל שולחת חיבוק גדול!!

אני גם בעד טבלה של בעד ונגד. רעיון מעולה!

תכתבי לעצמך את היתרונות בניתוח, ואת החסרונות. כמובן כן, את היתרונות ללא ניתוח, ואת חסרונות.

תראי היכן יהיו יתרונות חשובים יותר, והיכן חסרונות גדולים יותר. יהיה לך כך קל יותר להחליט, כי הכל פרוס לפנייך.

וכון שאמנם זה לא יפתור את הפחד, אבל כשתדעי שאת עושה את ההחלטה הנכונה, הכל יהיה קל יותר.

הבלבול, החשש שאולי זו לא הבחירה הנכונה, הם חלק מכובד מהקושי.

מה שחשוב מאוד, זה לשנות כיוון חשיבה (אפשר בעזרת דמיון מודרך).

אני חושבת שאפשר לחשוב על כך שפעם, לא היו בכלל את הפתרונות הללו. אנשים במצבך היו יודעים שמצבם אבוד, ועם זה הם חיו. אבל כיום, יש את הדרכים להתמודד עם הבעיות, ולסייע כמה שרק אפשר. אני חושבת שיש עוד קצת מקום לאופטימיות.

תחייכי,

גם אם זה לא מה שאת מרגישה מבפנים.

זה חשוב, זה משנה את מצב הרוח פלאים! מניסיון :)

המון המון הצלחה, ובעיקר - בריאות!

מירב.

אז אני מחייכת והמון, אבל כשאני לבד, אני ממש לא.

הבעיה טמונה בכך שאחרי הניתוח שעברתי של קיבוע ב-L4L5, איבדתי 53% מהזיכרון של חיי. למרות כל המילים היפות של הרופא שזה ממש לא יכול להיות מההרדמה, המרפאת הזיכרון, ששם עברתי מבדקים על מנת להוכיח את הטענה שלי, אישרו אבדן זיכרון. 

כשיצאתי מהניתוח, לא הכרתי את הבת שלי

מכאן הפחד שלי!!!!!!

גלית יקרה. קראתי וכאבתי. אני מזדהה עם הפחד ועם הקשי להחליט. אבל לפני שאייעץ חשוב לי להבין ממה בדיוק את מפחד?, מהו התסריט שמאיים עלייך?, מהי המלצת הרופאים ומה הם ממליצים לך?, האם אספת מספר חוות דעת?, האם את בטוחה, שיש בידך כל המידע?, סלחי לי על ה"חפירה" אבל נראה שחשוב מאוד להבין את התשובות לשאלות אלו לפני שדנים בהחלטה.... אורית

תודה אורית, ואל תראי את זה כ"חפירה", להפך!

הפחד שלי הוא ממוקד בשני מישורים: העיקרי, ההרדמה. שאני אצא במצב שאצא בלי כאבים כמו שיש לי היום, שאוכל ללכת בלי לגרור רגליים אבל שלא אדע לאן. ששוב לא אכיר הדברים הפשוטים ש"עושים את עולמי" היום. (הבית, המשפחה, היום יום).

הפחד השני, שאחרי ניתוח כזה, שאשאר רתוקה למיטה מפחד לזוז מכאב.

שום דבר אחר לא.

הי גלית,

את חייבת להיות גיבורה מתוקה שלי, אני כל כך מזדהה עם הכאב והפחד שלך, זה כל כך טבעי שהזכויות הטבעיות נשללות מאיתנו, ויום אחד פשוט זה נלקח מאיתנו, אין לי עיצה לתת לך, אני רק מקווה שיש לך משפחה, חברים, מישהו שיבוא ויתמוך, ואולי בסיעור מוחות עם הרופאים להחליט אם לבצע את הניתוח, הכל מפחיד בחיי, יודעת, אני בת 48 ומתחילה להבין שהחיים לא מובנים אליהם בכלל, אנחנו מתהלכים בעולם הזה כאילו הוא שייך לנו ויום אחד בהיר, נעשים חסרי אונים כמו תינוקות, אני מחבקת אותך, ונמצאת כאן אם את רוצה לכתוב לי, לשחרר קצת קיטור

אני מתפללת בשבילך שיבוא מזור לכאבייך..

לא יודעת אם יגיע אליכם, אבל רציתי לספר לכם שהגעתי למצב שאין לי כבר ברירה, המצב התדרדר עד כדי כך ששמתי את הפחדים בכיס והולכת לעבור את הניתוח בצוואר...

תודה על התמיכה!!

:( קחי חיבוק זה מה שיש לי בשבילך ואולי גם אמונה, אמונה אמונה, ואולי עוד משהו קטן, חשיבה חיובית... תנסי לא מזיק, הדיכאון תמיד יחכה בצד