הי יקירתי. אני לגמרי מבינה את החוויה שלך. לא פשוט לחוות דחייה מהאדם, שבפאנטזיה שלך אמור היה להכיל את כל הרגשות הקשים והרעים ולקבל אותם באהבה. החוויה היא קשה. אני יודעת. עברתי אותה עם לא מעט אנשים. האכזבה והריקנות ברורים. מצד אחד את טוענת, שהיא נסתה לעשות את הפרידה כמה שפחות כואבת ומאידך היא הטיחה בך דברים קשים, שלא ברור לי מאיזה מניעים היא עשתה זאת. מאוד יכול להיות, שבתגובה שלה היא ניסתה לנער אותך. לגרום לך להבין, שאת משלמת מחיר יקר על העמדה שאת נוקטת כלפי העולם. מאידך, יכוןל להיות, שהיא הרגישה "תקועה", שהיא לא מצליחה לסייע לך אבל כאן היא טעתה ובגדול מאחר ובכל זאת את סיפרת לה דברים שלא סיפרת לאף אחד אחר וכנראה, משהו זז שם אצלך כלפיה, כן הצלחת ליצר בעצמך סוג של אמון ומכאן, הפגיעה הגדולה. נשמתי. אולי עכשיו זה המבחן בשבילך לעשות שינוי אמיתי. כתבי לה מכתב. ספרי לה על הרגשתך אינך חייבת לחזור אליה אבל לפחות תוכלי"לסגור מעגל" ללא חוויה של דחייה. את נשמעת לי אדם אינטיליגנטי, שצריך וזקוק לקשר ולאהבה (כולנו. לא?!) אסור לך לוותר על המאמץ להשתנות. ואם לא היא בוודאי יהיה מישהו אחר ולצערה של הפסיכולוגית אין לי ספק, שהוא יקטוף את הפירות של העבודה שלה. ללכת לטיפול זה לא בשביל הפסיכולוג - זה בשבילך. את צריכה להרגיש שאת ראויה לחיים אחרים. ספרי מאיפה נובע חוסר האמון והציניות. אל תתיאשי, דווקא התגובה שלך מעידה על התקדמות... אורית

הייתי צינית למען האמת לגבי ה"ניסתה לעשות את זה כמה שפחות קשה" . 

לנער אותי ? הדבר היחידי שגרם לי הניעור הזה זה עוד הוכחה על זה שאסור לסמוך על אף אחד. אני לא רוצה לראות אותה או לשמוע ממנה או כלום יותר. גם ללכת להביא לה צ'ק עם כסף אני לא רוצה ואמרתי להורים שלי שהם מוזמנים להסתדר איתה, ואם זה כ"כ חשוב לה היא תשיג את הכסף גם ככה. 

גם מכתב אני לא כותבת לה אני פשוט לא רוצה שום קשר איתה.  פגעו בי מספיק בחיים נמאס לי 

ההורים שלי לא יישלחו אותי לפסיכולוג אחר כי כמו תמיד הם שוכחים מזה שאכפת להם ממני וחוזרים לעבודה..אני גם לא צריכה פסיכולוג אחר שיימנע ממני להרוס את עצמי בשקט . 

אין לי עתיד, לא רואה את עצמי עם עתיד. אני רק רוצה לצום להקיא לדמם ולישון .ואני אלופה בלהסתיר את כול מה שעובר עליי. אף אחד לא צריך לדעת :) 

כואב לקרוא את מה שאת כותבת. המון המון כאב וכעס ויכול להיות שאת צודקת, שבאמת החיים הראו לך צדדים לא נעימים (בהמעטה) . יותר מכל אני חושבת שאת מרגישה נבגדת עכשיו. נבגדת ומרומה כי בכל זאת הרגשת שאת עושה משהו קצת אחר עם הפסיכולוגית הזאת. מה שאני חושבת שקרה זה שאולי את נבהלת כל כך מהעובדה שקורה לך משהו, שנתת לה להרגיש שהיא באמת אפס וחתיכת בטטה ושאין לה שום סיכוי איתך. היא טעתה ובגדול ואני רוצה להגיד לך משהו, למרות ועל אף כל מה שאת כותבת אני חושבת שיש לך יכולת לאהוב, להפתח , לתת אמון ולבנות דברים חיובים. היא עשתה את הטעות שלה אבל את לא חייבת לתת לזה יד. ההפך, צאי לעולם והעניקי לעצמך משהוא אחר. מגיע לך כבר לא?!. אורית