הי בן, קודם כל, ברוך הבא. אני שמחה שפנית אלינו לעזרה. אני לא יודעת מה מקור הקשיים שלך, אתה אומר שהיתה איזו טראומה בעבר שאולי משפיעה היום על איך שאתה תופס את העולם. מה שבטוח שאתה סובל מחרדה. סובל מאד, ברמה של כל דקה ודקה ואתה זקוק לעזרה. העולם מלא בקטסטרופות, אף אחד לא יכול להבטיח לנו שאנחנו חסינים מפני אסונות, אבל רב האנשים מתנהלים בעולם מתוך איזו אמונה בסיסית שיהיה טוב. כשאנחנו חוצים את הכביש, אף אחד לא מבטיח לנו שלא יבוא נהג משוגע ויפגע בנו, ובכל זאת רובנו עושים זאת בלי דאגה יתרה, בגלל אותה אמונה שיהיה טוב. מה שעומד לפעמים בבסיס של חרדה הוא שהאמונה הזאת מתערערת. זה יכול להיות בתחום ספציפי בחיים או באופן נרחב יותר. נראה לי שהצורך שלך להרגיש ודאות לגבי זה שאף פעם אף פעם שום דבר רע לא יקרה לך (ובמקרה שלך, ששום דבר רע לא יקרה בגללך), הוא זה שגורם לך לבדיקות האובססיביות ולחרדה. זה מרשים מאד שאתה ממשיך לתפקד למרות המחשבות הכפייתיות שמלוות אותך כל היום. אבל, למרות שאתה מתפקד כלפי חוץ, אתה סובל בפנים וזקוק לטיפול. האם חשבת לפנות לטיפול פסיכולוגי? אני גם רוצה להזמין אותך לספר על אותו אירוע טראומתי שנמנעת מלתת פרטים עליו. אני מאמינה שתחוש הקלה אחרי שתספר, אבל כמובן משאירה את זה לבחירתך. אשמח לשמוע מה אתה חושב על כל מה שכתבתי. שירי

הדיאגנוזה מאד מאד נכונה ... כמו שאמרת ..רק ששום דבר רע לא יקרה בגללי ...אממ זה לא שאני לא רוצה לספר מה הוביל אותי למוטו הזה בחיים, זה פשוט שאני לא יודע ... אני אולי יכול לחשוב על כך שבגלל שאני רגיש יותר מכולם במצב אופי טבעי אני נוטה לקחת דברים בצורה לא פורפוציונאלית ולקחת כל דבר קשה ... כל דבר לקחת ללב .. מספיק שמישהו מרים טיפה את הקול .. אני נלחץ ... ובורח למקום שקט יותר ...אני חושב שהסביבה הטבעית של העולם כיום מלחיצה אותי ... אני רוצה לתת לך עוד דוגמאות למרות שנראה לי שכבר הבנת ממה אני סובל ... לדוגמא שבוע שעבר ... כמו כל שישי בערב .. אימא שלי הניחה את נרות השבת על השולחן ... והלכה לישון ... שקמתי באמצע הלילה ... ראיתי אותם דולקים ... ופחדתי ללכת לישון עד שהם לא נכבו לגמרי ... דוגמא נוספת ... יש מקום קבוע שאנו מניחים את הגפרורים אצלינו בבית וכשבוקר אחד שקמתי לפני שיצאתי מהעבודה ראיתי שהם מונחים על הקצה של אותו מקום ופחדתי שהם יפלו אז פשוט לקחתי אותם ושמתי אותם בכיס והלכתי איתם לעבודה ... וכשהייתי בעבודה פחדתי להשאיר אותם גם שם שמא ייקרה משהו במקום העבודה כתוצאה מהשארת הגפרורים שם, אז לקחתי אותם איתי שוב חזרה הביתה ועלה לי רעיון אולי לזרוק אותם לפח אבל אז פחדתי שאולי יקרה משהו אם אני ישים אותם בפח .. תפרוץ דלקה או משהו .. אז פשוט החזרתי אותם חזרה הביתה לאותו מקום ששם אנו מניחים את זה ובדקתי שזה מונח היטב ורחוק מכל מגע עם חפץ אחר ... דוגמא נוספת כשאני חוזר מהעבודה בסביבות שעה 4 אני נכנס ישר לחדר ולא יוצא כמעט אף פעם עד השעה שבע או שמונה זאת אני עושה בגלל שבשעות האלה נמצא האחיין שלי בן השלוש בבית ואני לא יכול להישאר איתו לבד יותר מחמש דקות , זאת בגלל שדרושה לי המון אנרגייה שאני איתו בגלל שאני משחק איתו מאד בזהירות תמיד על הקרקע תמיד ללא חפצים חדים למעשה כשאני איתו בדקות הבודדות האלה אני יותר משגיח מאשר משחק איתו והסיבה שאני מעדיף להיות בחדר היא בגלל שכשאני יוצא החוצה הוא תמיד רוצה לשחק איתי ולא תמיד יש לי את האנרגיה הזו .. למעשה כמעט אף פעם אין לי אותה ... דוגמא אחרונה למרות שיש לי עוד הרבה ... כשאני יוצא מהחדר או ממשרד מסוים אני אף פעם לא יוצא עם הגב לדלת תמיד עושה סיבוב אחורה לראות שאנשים שהיו איתי באותו חדר עדין שם ואז טורק בעדינות את הדלת של החדר ... זה יכול להגיע למצבים שאני הולך ברחוב וסתם עובר לידי מישהו במדרכה ואנו חולפים אחד על פני השני ...כמעט תמיד אחרי שהוא חלף על פני , אני יפנה מבט אחורה על מנת לראות שלא פגעתי בו .....עד כאן לא חידשתי לך הרבה ... רק נתתי דוגמאות נוספות לבעייה שאת מודעת אליה שאני נורא מפחד שמשהו רע יקרה בגללי ... עכשיו אני אנסה לחשוב על הסיבות למה זה קורה ... את האמת שאני לא חושב שיש סיבה אחת ספציפית לזה ... אולי באמת דרך העולם אינה מתאימה לדרך הטבעית שלי שבה אני רוצה לחיות .... חשוב לי להרגיע בנושא הזה ולציין כי אני לא חושב ואף פעם לא חשבתי על התאבדות ... אני חושב רק על דרכי התמודדות ... ואולי זה מה שמחזיק אותי כל כך הרבה שנים מתפקד בצורת חיים שכזו (אגב אני בן 25 אם זה חשוב לדעת) ... כל הזמן לנסות למצוא פתרונות לבעייה ... זאת אחת הסיבות שנכנסתי לפה ... אולי מפה תהיה לי הישועה לה אני כל כך מצפה ....בכל מקרה כמו שאמרתי אני לא חושב שיש סיבה אחת ספציפית שקרתה לי ושהביאה אותי להתנהגות הזו אלא שורה של מקרים שקרו ... בין אם זה מצבים של כמעט תאונה בכביש או בין אם זה מצבים שהיו בילדות שבהם התנהגתי בצורה לא אחראית כמו לזרוק כיסאות או חפצים או אבנים ... לא משהו מיוחד ... או חריג ... אני לא אדם פלילי ואין לי רקע פלילי ... פשוט הייתי ילד ... אממ שוב באמת .. קשה לי מאד להצביע על משהו ספציפי אולי זה אופי או חינוך שקיבלתי מאימא שלי שהיא אדם מאד לחוץ ואולי בגלל שהיא כל הזמן ניסתה להגן עליי מכל מיני מקרים איפה שהוא זה נטמע בתוכי שעליי להיות כל הזמן שמור ולשמור על אחרים ... באמת שאני לא יודע ... אבל חשוב לי לציין שברגעי החסד שבאם אני לא חווה את הטראומה או את החשש בזמן אמת ... הרבה פעמים זה תוקף אותי אחרי זה ומקשה עליי להירדם או להתרכז בלימודים .... יש רגעים נדירים בהם אני לא חווה כלל חרדה ולא חווה כלל פוסט טראומה .... מקרים אלה מתרחשים במצבים מאד ספציפים כאשר אני נוקט בפעולה מסוימת שאני מתבייש בה ולא חושב שזה המקום לפרט אותה ... אלא אם כן תתני לי אישור לכך ... לא צריך לדאוג ... הפעולה הזו לא פלילית אך היא לא מוסרית במיוחד כלפי נשים ... אני מקווה שתירצי לעזור לי למרות הפעולה הזו שטרם סיפרתי לך .... חשוב לציין ... לא ניתן לבצע את הפעולה הזו באופן קבוע ... וכמו כן היא לא רלבנטית לכל תחומי החיים אלא לתחום ספציפי אבל אולי את תוכלי להבין מה גורם לי בפעולה הזאת שמצליח לעזור לי ומשם לצאת לעוד תחומים של החיים ....... אשמח מאד אם תוכלי להיות לי לעזר ....ואני מעריך מאד את התגובה הקודמת שלך ואת האפשרות של השיתוף הניתנת לי באתר הזה ....

שבוע טוב לך! כל כך הרבה מהדברים שכתבת קרו וקורים גם לי, בהתחלה הייתי ילד רגיל והשתלבתי עם בני גילי, ופה ושם ראו בי דברים חריגים. מגיל ההתבגרות גם אני לא יודע לקחת הכל בפרופורציות, ואני רגיש עדין פגיע מופנם כמו שכתבת. בדכאון הייתי מגיל 13-26 4 חודשים אחרי הבר מצווה נכנסתי לפנימייה ולמדתי בה 4 שנים, ויצאתי ממנה עם טראומות נפשיות קשות. מה שהוציא אותי בגיל 26 מהדכאון זו דיאטה דרסטית, אני לא בדכאון והרבה פעמים צוחק כמו ילד, אבל בהרבה מקרים אני מרגיש חרדות. גם אני מתפקד בעבודה, ללימודים אין לי ראש למרות שאני זכרון מהלך, וכשאני רואה אנשים גם אני הרבה פעמים חש חרדה במיוחד בגלל שיש הרבה אנשים רעים, ושצועקים עלי זה גם משפיע עלי בגלל היחס, אבל רעש ממש לא מפריע לי. לדעתי אתה לא צריך טיפול תרופתי אלא להכיר כמה אנשים עם בעיות דומות, ואם נחמד לך לספר על בעיותיך לשפוך הכל ולהרגיש הקלה, ויחד תעזרו זה לזה. איך אתה מבחינה חברתית, לי די חסרים חברים אז אני אשמח לשוחח איתך ואולי גם ניפגש. כמובן רק אם אתה מעוניין אל תיבהל שבהודעה הראשונה ממני אני כבר מדבר על קשר ופגישה, פשוט יש לנו בעיות דומות ואני זקוק לקשר. אז אם אתה מעוניין תתקשר 054-5996150 ושיהיה שבוע טוב!

בן בן יקר. אכן. אתה מתאר איכות חיים ירודה - התנהגות, שנקראת אובססיבית קומפולסיבית ולעיתים התנהגות כזאת מחריפה בעקבות אירוע פוסט טראומטי. האם התנהגת באותו האופן רק באופן חמור פחות לפני הטראומה? מה שחשוב לי שתדע שלכל הסבל שלך יש פתרון. את הטראומה אי אפשר לקחת אבל את הסבל ממנה אפשר וגם אפשר. יש טיפול תרופתי ויש טיפול התנהגותי והשילוב של שניהם במצב כזה מנצח. האם ניסית לטפל באיזשהיא דרך בעבר או שאתה מטופל עכשיו? אורית

לעולם לא הייתי מטופל לא אצל פסיכולוג ולא אצל פסיכיאטר ... האם את חושבת שאני צריך טיפול תרופתי או שניתן להסתפק בטיפול התנהגותי ... למי עליי לפנות על מנת לקבל עזרה ?

אלוהים ...... אני לא מאמין ..... אני סובל מזה כמעט 10 שנים כל פעם בדרגות שונות אבל גיליתי מה יש לי .... אני סובל מocd ...גיליתי את זה בעזרת אורית זאבי יוגב שאמרה לי שיש לי אובססיבית קומפולסיבית את לא יודעת כמה אני מודה לך ..... אני לא מאמין שיש בכלל הגדרה למה שעובר עליי ביום יום ושיש עוד אנשים שסובלים מזה ....אני בשוק .... יש לי צמרמורת בכל הגוף ..... בא לי לבכות ...... נכנסתי לאתרים לראות מה זה בידיוק הocd וזה מדהים עד כמה כל מה שרשום שמה אחד לאחד מה שעובר עליי .... יש לי כל הזמן מחשבות שאני מפחד שחס וחלילה יפגע במשהו אני בודק כל פעם אם הדלת סגורה אם הגז מכובה אם הברז סגור יש לי מחשבות טורדניות ..חוזר על פעולות פעמים רבות ..הרבה מחשבות מציקות לי ... מתחנן מתחנן ..... תגידו לי מה לעשות כדי להיפטר מזה .... אני בשוק שבכלל גיליתי שלבעיה שלי יש הגדרה ושהיא מודעת לרפואה ..... כמה אחוז מהאנשים סובלים ממנה ? ... איך פותרים את הבעיה הזאת ??? אני יעשה הכל על מנת שהמחלה הזאת תלך ממני ..... זה פשוט גהינום לחיות עם המחלה הזאת ....גהינום שאני לא מאחל לאף אחד ....... מתחנן ...... תעזרו לי ...... מתחנן ...... בבקשה בבקשה !!!!!!!