שלום א"ח אני משאיר את הנושא המקצועי לשירי, אורית אבל אני חושב שקצת פעילות גופנית תכניס קצת אדרנלין ויכניס לך קצת טעם לחיים, כמובן בשילוב עם הטיפול המקצועי, אני גם הייתי במצבך עם מחשבות אובדניות והכל, תאמין לי שאפשר לצאת מזה! אני רק יצאתי חלקיח אני מודה אבל לעומת המצב הקודם זה שיפור של 50,60 אחוז וזה הבדל רציני, ועוד דבר תזכור שאין לך מה להפסיד! קודם כל תדאג לעצמך אתה במלחמה על החיים ובמלחמה כמו במלחמה. אל תתעסק בלהראות טוב בעיני הסביבה. ואל תפחד מבושות בפרט שאין מה להתבייש,אם היית חולה במחלה אחרת חס ושלום היית מתבייש?- דיכאון הוא מחלה לכל דבר.תהיה חזק

אני מאד ממליצה על תרפיה באומנות למרות שזה נשמע בולשיט

וכמובן ספורט

נורא נורא קשה לצאת מהמיטה ומהבית

אבל כשכבר עושים את זה התמורה הולמת

שלום אח, אני מאד שמחה שאתה פונה אלינו, כי אתה מאד סובל ולא מטופל. אני משערת שאת הציפרלקס קיבלת מרופא משפחה. אז קודם כל, לוקח כשבועיים שלושה עד שמרגישים שינוי, אז תהיה עוד קצת סבלני. אבל, אני חושבת שאתה חייב לפנות לטיפול נפשי. אם אין לך את האמצעים לטיפול פרטי, אתה יכול לפנות למרפאה לבריאות הנפש בעיר מגורך. לפעמים יש שם תורי המתנה, אז כדאי שתעשה את זה במהירות האפשרית. אתה יכול לנסות לגייס את משפחתך שתעזור לך לעשות את הפניה הראשונית. אם אכן אתה צריך להמתין לפגישה במרפאה, אתה יכול לבדוק אפשרות לפגישות עם עובדת סוציאלית בקופת החולים שלך. אני לא חושבת שאתה צריך לשקול כרגע אישפוז. התרופות עוד לא התחילו להשפיע ועדיין לא נסית טיפול מחוץ לבית החולים. יש עוד הרבה דברים שאתה יכול לעשות לפני שיהיה נכון לשקול אישפוז. אבל, אח, אתה חייב לפנות לטיפול. אתה יכול להרגיש אחרת אם רק תטופל כמו שצריך. אז אולי הציפרלקס לבדו יעשה את השינוי עוד כמה שבועות, אבל לפעמים זה לא מספיק. מה אתה אומר? שירי

הי, אני שמחה לשמוע שאתה כבר מרגיש את "נפלאות" הציפרלקס. כשנמצאים בדיכאון, מאד קשה לעשות צעדים יעילים לשיפור המצב הנפשי ולפעמים הציפרלקס נותן את הפוש הראשון, מחזיר חלק מהכוחות כדי לצאת ממעגל הדיכאון. אני נורא מקווה שההרגשה הטובה יותר תיתן לך את החשק והכוח להיות יותר בקרב חברים, למצוא עבודה ולעשות את הדברים שעושים לך טוב. אשמח אם תמשיך לעדכן אותנו במה שעובר עליך, בין אם אלו בשורות חיוביות וגם אם יש מצבי נסיגה. מחזיקה לך אצבעות שהקו החיובי ימשיך..שירי

וואו, א"ח, אני קוראת את מה שכתבת ומתרגשת מהשינוי הדרמטי, שחל אצלך. אני חושבת, שגם הרבה אחרים. ש"קוראים" אותך מתמלאים תקווה. אנא המשך, לדווח לנו מה קורה איתך? אני משוכנעת, שעכשיו, כשאתה מטופל ומרגיש יותר טוב, היכולת שלך לעבוד תעצים פי מליון. אגב, אשמח אם תספר איך פרץ הדיכאון הזה? מה גרם לו?, האם אתה יכול "לשים את האצבע" על דבר מסוים או שהיה תהליך... אורית