אתה צודק אכן אדם זקוק לשלווה בכדי להרגיש טוב שמח ומאושר, אני התמודדתי ומתמודד ביחס עם אימי עם בעיות דומות אתה מוזמן ליצור איתי קשר!

שלום לך עצוב

אתה מרגיש תסכול מכך שהמצב לא משתנה כבר תקופה ארוכה ועם זאת לא איבדת תקווה, טוב שאתה שומר על קשר לפחות עם חלק מחבריך, נראה לי שאתה צמא לקשר, לתחושה של שייכות ושיתוף והפורום הוא בית מצויין לכך אבל אולי אתה זקוק ליותר מכך, לטיפול פסיכולוגי שיוקדש רק לך, שיעזור לך להניע את עצמך למקומות שאתה רוצה להגיע אליהם. אני מבין את הקושי הכלכלי אך יש גם טיפולים מוזלים דרך קופות החולים וטיפולים בעלות מינימאלית במרפאות הקהילתיות לבריאות הנפש (כגון מרפאת רמת חן בת"א, גהה בפתח תקווה ועוד...). זה המקום שבו תוכל לסייע לעצמך ולנוע קדימה. 

בהצלחה

SAD2 היקר,

אני בת 28 כיום והתמודדתי שנים ארוכות עם תחושה של עצבות, של חוסר אנרגיה וחוסר חיוניות. חלק מהמצב נבע מכך שהיה לי קשיים חברתיים ולכן הרגשתי ריקנות שקשורה לחוסר בקשרים אינטימיים משמעותיים. אני שמחה לשמוע שאתה נמצא בקשר זוגי, זה אומר שאתה יכול להתחבר לאדם אחר ברמה עמוקה. יש כל מיני דברים שיכולים לעזור לך. אני ממליצה לך בתור התחלה להתחיל לעשות פעילות ספורטיבית (מחיפוש פשוט בגוגל על פעילות גופנית +דיכאון/מצבירוח או יתרונות פעילות גופנית), תוכל ללמוד על היתרונות של כך. יחד עם זאת, נשמע שחשוב שתמצא לך תעסוקה שמעניינת אותך (ככל האפשר), ודרכה תוכל להתחבר לאנשים חדשים ולעולם.

בהצלחה.

מיקי זה לא שאני לא רוצה או לא מנסה לשמור על אופטימיות. באמת שאני מנסה להקיף את עצמי בדברים חיוביים. בגדול, זה פשוט לא קל. ממש לא

עצוב יקר. אני מצטרפת למה שכתבו לך כאן. עצם העובדה שלא הרמת ידיים אומרת המון על היכולת והכוח שלך גם עצם העובדה שאתה - בגילך בזוגיות כל כך ארוכה. אני בטוחה שיש בך הרבה מאוד דברים טובים שמחזיקים את החברת שלך למרות ועל אף... אשמח אם תספר לנו כאן על החלקים החזקים האלו בך. העולם מסביב לא תמיד מבין דיכאון מהו... בקשר לאמא שלך : אני בטוחה , שהיא מאוד דואגת ואין לה כלים לדעת איך לעזור לך. יכול להיות, שהכעס שלה נובע ממצוקה יותר מכל דבר אחר. יכול להיות, שאתה צריך לקבוע איתה שיחה - רק שניכם מחוץ לבית ולהסביר לה מה אתה מרגיש ולאמר לה שאתה מתכוון לטפל בזה וזקוק לעזרה שלה. אתה מוכרח לשבור את מעגל הישיבה בבית ולעשות כל מאמץ למצוא טיפול. ישנם מקומות בעלות נמוכה מאוד וגם מקומות בהם הטיפול ניתן בחינם. רשום לך ביומן כל יום מה אתה מתכוון לעשות ואיך אתה הולך לקדם את עצמך. עשה לעצמך וי גדול על כל דבר, שאתה מבצע. תגיד לעצמך, שלא חשוב מה אתה לא הולך לוותר לעצמך. למרות הכאב, המצוקה וחוסר הכוח. מה דעתך?

זה ממש לא קל. ובכל זאת יפה שאתה עדיין שומר על הקשר עם החברה ולא בורח ממנה לתוך עצמך, ושגם עם החבורה שלך אתה ממשיך להשקיע מאמצים כדי להיפגש איתם. לגבי עבודה במה היית רוצה לעסוק?

אוקי. כנראה שאם כרגע לא אז לא ובכל זאת אתה חייב לשנס מתניים - לא לוותר ולמצוא מטפל יכול להיות, שהמטפל שלך יוכל ליצור קשר עם אימך ולהדריך אותה. מה אתה אומר?