רן שלום וברוך הבא

כמובן שאתה יכול לשתף כאן בפורום בכל הדברים שמטרידים אותך ולקבל תמיכה מחברי הפורום, ממה שאתה כותב אני מבין שעברת התקף חרדה אחד לפני הגיוס לצבא ובכל זאת הצלחת לתפקד היטב בשירות הצבאי ואף שרתת ביחידה מובחרת ללא התקפי חרדה נוספים. מה שאתה מספר על השירות הצבאי מעודד ומראה שיש לך יכולת להתגבר על החרדה ולתפקד היטב גם עם היא ברקע. מצב המלחמה בדרום מעלה את מפלס החרדה אצל רוב האנשים וטבעי שהוא מעורר בך זיכרונות לא נעימים ממלחמת לבנון השניה וחוויות גוף לא נעימות, התחושות האלו משותפות לרבים כמוך שלחמו ועברו חוויות קשות של מלחמה. ברוב המקרים מלחמה נוספת מעוררת את מפלס החרדה וככל שהזמן יעבור מסיום המלחמה ותהיה חזרה לשיגרה אתה תחוש בעצמך שמפלס החרדה יורד מעצמו, נראה לי שמה שמפחיד אותך בעיקר הוא לא המלחמה אלא החזרה של התקף החרדה, אתה חושש לצאת לחופשה ולהתרחק מהבית בשל הפחד מחזרה של התקף חרדה ובכך אתה מצמצם את חייך ואת האפשרויות שלך להנות. ככל שאתה נמנע יותר מפעילויות שיכולות לגרום לך הנאה כך אתה מגביר את הפחד ולא מטפל בו, הדרך להתמודד עם הפחד מהתקף חרדה היא להתמודד בהדרגה עם הדברים שמפחידים אותך, זה עשוי להיות מפחיד ומאיים בהתחלה אך ככל שתראה שהם לא מעוררים התקף חרדה אתה תפחד פחות ופחות. כדאי גם לפנות לטיפול פסיכולוגי בכדי ללמוד טכניקות להפחתת החרדה.

בהצלחה

שלום תלך לפסיכולוג שיכול לבחון מה יש לך אני בהתחלה לא ידעתי מה יש לי עד שהייתי מטופלת בשיחות בבריאות הנפש והובחנתי באישיות מוגבלת שזאת בעיה נפשית אני לא יכולה לתת לך הבחנה רק איש ממקצוע תהיה חזק. אני יודעת איך זה קשה לעבור כל התקף התקף ..

תודה אפי.
אני לא נמנע מפעילות בדר"כ ויוצא למפגשים חברתיים ומשפחתיים ככל האפשר. אבל כשכן נמנע זה בדר"כ כי לא זיהיתי שהתחושות בגוף קשורות בחרדה, ובאותו רגע אני חושב שזו מחלה ויראלית. לפעמים מרגיש לי שהחרדה מוצאת דרך חדשה להפתיע אותי בתחושה חדשה ולא מוכרת, וכך מפספס את העצירה שלה. אני משתדל גם לשמור על הומור בכל הנוגע. אני מבין שזו חרדה גם תוך כדי שאני סובל ממנה. אין רחמים עצמאיים. החברים הקרובים כבר מכירים אותי כאחד שמתלונן כל מפגש על תחושה רעה אחרת בגוף, וזה כבר הפך להיות בדיחה בינינו.

*סתם עוד מישהי - קראתי על BPD. אני בטוח שאני לא סובל מזה. אבל תודה על שהגבת.

אל תעשה דברים שמסוכנים לבריאותך ולחייך כמו עישון סמים. אחרי שעישנת, קל מאד לחזור להתמכרות ולכן אל תיקח שום כמות. המצב בעזה קשה, אבל הצבא שלנו חזק וסביר שננצח ואנחנו מובילים. יש קורבנות, אבל כל אחד צריך להשתדל להגן לפחות על עצמו ועל האנשים החשובים לו. תן אהבה ודאגה כנות לבני משפחתך ולזוגתך, ואז הקשר יצליח.

בן דויד, אתה פירשת לא נכון את שכתבתי. אני לא עושה סמים, המקרה המדובר היה לפני יותר מ11 שנים. וכמו שרשמתי זוגתי יודעת הכל ותומכת, ולכן כנות ואהבה אינן בעיות פה. הקשר חזק יציב ומצליח.
בכל מקרה תודה על שהגבת. 

לא אמרתי שאתה מעשן סמים, אלא שהעובדה שעישנת מסוכנת ולא רצוי שתחזור אליה. אני שמח שהקשר שלך עם זוגתך טוב, השתדל לשמור עליו ולטפחו.

רן יקר. אני שמחה שהגעת אלינו , לקהילתנו הרחבה והחמה ובטוחה שתמצא אוזן קשבת ויד כותבת. אגב, אין כאן אפליה בין סבל לסבל ...מי שבא ברוך הבא. כפסיכולוגית, אני שומעת על אינספור התקפי חרדה , שהתחילו משימוש בסמים. אינני בטוחה שיש קשר הדוק בין התקף החרדה הראשון לבין אלו שבאו לאחר השירות הצבאי. סביר יותר להניח שהתגובות המאוחרות יותר קשורות לפוסט טראומה , שהסימפטומים שלה מתחזקים כפי שכתב אפי גיל כאשר נמצאים בסביבה אירועים, ש"מדליקים" את צופרי החרדה כמו המלחמה הנוכחית. הסימפטומים שאתה מתאר רובם ככולם נמצאים במצב של חרדה. אינני יודעת אם כיום הנך עובד כמאבטח ובין אם כן ובין אם לאו, נראה לי שעצמת הסבל והוויתורים שאתה עושה על איכות חייך עולה על הנימוק של "פגיעה בפרנסה". מגיע לך להרגיש טוב פיזית ונפשית, מגיע לך לקיים אורח חיים רגיל ובריא. מגיע לך להגשים חלומות ומטרות ובוודאי לקיים זוגיות באיזור נטול "מלחמה פנימית". החרדה שאתה מתאר ניתנת לטיפול. מה דעתך לפעול בנושא?