ניב שלום

מרגש לקרוא את מה שכתבת, כנראה שהיית צריך לעשות מעשה קיצוני בכדי לזכות למה שציפית לקבל מהוריך שזה יחס חם, אהבה, תחושה שאכפת ממך, היית צריך להתקרב למוות כדי להתחיל להחשב עבורם כמישהו חי, מקווה בשבילך שגם אתה וגם הוריך תדעו לשמור על מערכת היחסים היקרה הזו ושבעתיד היא תמשיך ללוות אותך בלי להגיע למצבי קיצון

אפי זה מאוד יפה מה שאתה אומר "להתקרב למוות כדי להחשב לחי"...
מדהים איך החיים לפעמים מראים לנו איך הניגודים כל כך קרובים כמו ששחור קרוב ללבן...
תודה...

ואוו ניב.קודם כל החלמה מהירה.שנית היושב במרום אוהב אותך..תראה איך הציל אותך מכמה נסיונות..תוכל לומר לי אבל אני סובל עכשיו אז מה זה שווה אבל תלוי כל אחד איך מסתכל על זה....תרגיש טוב עברת המון בחייך.ליבי יוצא אליך גמני כבר חושבת על המוות כפתרון בגלל הקושי והייאוש

ניב יקר. דמעות עלו בעיני כשקראתי מה שכתבת. מצאת את ההורים שלך וזה דבר שלא קורה לכל אחד. אני מסכימה עם אפי, הלוואי שלא תזקק עוד לשום מעשה קיצוני בכדי ל״הרוויח״ את מה שאתה ראוי לו. אני חושבת שהיחסים עם הורייך ובעיקר עם אביך הנם רק ההתחלה של כל מה שאתה יכול לקבל מהחיים. אתה כנראה צריך ללמוד איך לקחת.... מה דעתך?

אורית יקרה... ראשית אני ממש מעריך את הסבלנות שלך אליי, (בד"כ אנשים מאבדים אותה מאוד מהר כי אני נודניק), לא ברור מאליו... 

אני יכול להגיד לך, שאת "חברי" מגילגולי הקודם (לפני הקפיצה מהגג), איבדתי כדרך הטבע, כלומר, הם באו בהתחלה לבקר, ולאט לאט, נפסקו הביקורים, ואחרי זה גם הטלפונים, ופשוט כולם נעלמו. ברוך השם שיש לי משפחה נפלאה ומדהימה, אמא, אבא, ואחות מדהימה שכיף לי איתה מאוד.   אני מבין, במיוחד בימים קשים אילה של שיקום והחלמה, והם אכן מאוד לא קלים, מדובר ברגעים קורעי לב שאני מתפתל מכאבים במיטה, אימוני פיזיותרפיה מאוד קשים וכואבים, ואפילו רגעים של שבר נפשי גדול שאני פורץ בבכי מר ומרגיש שעולמי התהפך עליי.   גם הוריי לפעמים מאבדים את סבלנותם, ובסך הכל אני מבין אותם, הם אנשים שעובדים קשה רוב היום, ועם זאת מתעסקים בכל הבירוקרטיה הרפואית הקשה והמסורבלת שלי, (ביטוח לאומי, קצבאות, תשלומים ושאר ירקות), ולא תמיד אחרי יום ארוך וקשה הם מסוגלים להכיל את העצב שלי שמתפרץ,  אז על אחת כמה וכמה, ה"חברים" בטח ובטח לא יהיו שם תמיד בשבילי, היחידה שעוד נשארה לי היא בחורה בשם ורוניקה, שבאפריל נכנסנו למערכת יחסית רומנטית, אבל זה לא החזיק מעמד ולפני שבועיים בערך היא "חתכה" ממני וכרגע אין לי למעשה אף אחד פרט למשפחתי האהובה.

אני בוחר להסתכל על חצי הכוס המלאה, ודווקא בזמן הזה, כשאני לבד, להשקיע בעצמי, אני מנסה להפסיק לעשן, (לא כל כך מצליח, אבל מנסה),  מתחיל להתעניין בקורס לימודי, כנראה אלמד הנהלת חשבונות, ובעזרת השם, כשאוכל, אם אוכל, אתחיל לעשות ספורט, וכן... על הדרך אולי להכיר חברים חדשים, כאילה שבאמת כיף לי איתם, ולא כאילה שאני שומר לעצמי רק כדי לא להשאר לבד, כי בעצם, לבד!!, זה לא כזה נורא...

ניבוש יקר, הראייה החיובית שלך מעוררת השראה. אני מסכימה עם ורד שבבסיסך אתה אדם טוב וערכי . אתה מתחיל ממקום מצוין; לעשות לעצמך טוב ובקצב שאתה מתפתח אני בטוחה שתביא גם טוב לעולם, כשמתפתחים ומשתנים מכירים גם אנשים חדשים ולפעמים גם ה״ישנים״ חוזרים אבל ממקום אחר.....