אני בן 27 וסובל מ-OCD. לוקח כדור ציפרמיל אחד ביום. החודשים האחרונים היו בסה"כ סבירים עד טובים (עם עליות וירידות) אך בימים האחרונים חלה החמרה וביממה האחרונה סבלתי ממחשבות קשות על השאלה האם נדבקתי בכלבת עקב שריטות שמצאתי ביד שלי. התוכן של החרדה הנוכחית אומר שכביכול עטלף שהצליח להיכנס הביתה שרט אותי בלילה והוא היה נגוע בכלבת. אני לא אכנס לשאלה האם זה מופרך מהיסוד, אני מאוד מקווה שהתשובה היא כן.



מה שקרה הוא שמשעות אחה"צ של אתמול המחשבות קצת נרגעו אבל הרגשתי שאני לא יכול לחזור לעיסוקי בשגרה ולדברים שאני אוהב כי אני מרגיש מעין "עננה" כזו של תחושה שלילית שדי מעיקה עלי. השאלה שלי היא מה כדאי לי לעשות בנקודה זו כדי לצאת מזה?



שאלה נוספת (בעדיפות שנייה כמובן אך מעניינת אותי מאוד) האם לדעתך מחסור בסרוטונין גורם לתחושה כללית של חרדתיות "באוויר" ועליה מתלבש התוכן המילולי של החרדה שגורם לסבל? 



או שאולי זה הפוך - הירידה בסרוטונין גורמת לבעיות בתקשורת בין התאים במוח (ולבעיות בפיקוח בתיאום ובסינון המידע) ולכן נוצרות מחשבות וקשרים "לוגיים" שגויים שאנחנו מאמינים להם, שלא היינו מאמינים להם במצב רגיל - ולכן מתפתחת חרדה קשה? 



לגבי 2 השורות האחרונות - זו השערה שלי ואשמח אם תוכלי לומר לי גם אם לדעתך המנגנון הזה נכון. 



תודה!