מנהלי קהילה
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב.
https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה.
זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות.
עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
אורית זאבי יוגב
שרון יקרה. אני מאוד מאוד גאה בך על האומץ לשתף, זה בלבד מעיד על כוחות ושפיות. החוויה שעברת נוראית ואני מאמינה לכל מילה שנכתבה. עצוב לי מאוד שכך הם פני הדברים. אבל אולי החוויה הזו בשבילך תהיה פתח חדש למקום שבו בכנות שלך תעזרי להרבה מאוד אנשים אשר חוו וחווים את הדברים בדיוק כמוך ואינם מסוגלים להפריד בין חוסר החוויה הרגשית הפנימית לגיהנום החיצוני. החוויה שלך תתן תוקף למאושפזים אחרים ותאשר להם חווית חיים משמעותית. מה דעתך?
שרון 76
אורית יקרה,
חשוב לי מאוד להבהיר שלא אני כתבתי את הטקסט הזה. הבחורה האמיצה לה הטקסט שייך, היא עדי סדקה (שמה מופיע במאמר). אני שמחה ש"העוקץ" בחרו לתת לה קול להשמיע את הדברים, כי זה אכן מצב קשה ובלתי נסבל.
אני עצמי לא אושפזתי מעולם והאמת היא שבדכאון האחרו שלי שקלתי לא אחת להתאשפז והסיבה שבגללה לא ניגשתי, היתה פחד. בדיוק הפחד אותו מתארת עדי בכתבה. עכשיו אני יודעת שאולי הפחד שלי היה מוצדק. ושמחה שלא יצא לי לחוות חוויית אשפוז. בגיל 23 בערך שהיתי בביקורים אצל חבר בטלביה בירושלים - זה היה די והותר לראות איך נראים שם מי שאמור להשתקם.
רק לפני שבוע הכרתי בחור שהתאשפז בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר יעקב והחוויה שהוא שיתף איתי מאוד דומה למה שמתואר בכתבה שצירפתי, על כן אני מבינה שזה מצב כללי כנראה בארץ ביחס למתמודדים עם מחלות והפרעות נפשיות. עצוב מאוד!
הדברים אכן מאוד עצובים ואני שמחה שהם נשמעים, כמו שאמרת אולי אחרים ילמדו מזה. ובעיקר מערכת הבריאות תלמד משהו על ההתמודדות האיומה של החולים שנשלחים להתאשפז.
בריאות לכולם,
שרון
אורית זאבי יוגב
שרון יקרה. תודה בכל מקרה שהעלית את הדברים כאן. הלוואי והייתה יותר השקעה בבתי החולים הללו. נקודת אור אחת אני יכולה כן לאמר, בתור מי שעבדה במחלקות הללו, שבתוך החושך הזה ניתן למצוא אנשי מקצוע בעלי נשמה שמוכנים לעשות הכל כדי להיטיב עם המאושפז. איך את עכשיו שרון?
שרון 76
הלוואי באמת,
אני בסדר גמור, עברתי לפני חודשיים מהארץ, אני מתאקלמת בחו"ל. מקווה ללמוד תואר שני בשנה הבאה וליצור תאטרון פה
לראשונה בחיי אני מרגישה בשנה האחרונה שאני באמת מתמודדת עם הכאבים שלי. טפו טפו מאז אפריל/מאי האחרון ואחרי שנה שלמה כמעט בתהום, אני לא בדכאון!!! מקווה להמשיך להתמודד ולא ליפול ולהשבר
אורית זאבי יוגב
נחזיק לך אצבעות. כל הכבוד על האומץ והיזמה. איפה את בחו"ל?
שרון 76
מהסאגה שנהיייתה בישראל לאחרונה לא נעים כבר לומר... אבל עברתי לברלין. אחי פה עם בנו והם משפחה שלי ויש פה רוגע בשבילי בלב. לא חרדה נונסטופית כמו בארץ הבלהות ישראל (עבורי רק עבורי שלא יתחילו להתלהם עלי). נגמר לי ממלחמה והרס
אורית זאבי יוגב
מותר לך יקירתי לאמר מה שאת מרגישה וחושבת. ישראל עם כל המתח שבה ומה שהתרחש לאחרונה אכן לא מתאימה לכל אחד. לנו חשוב כאן האושר של כל אחד והדרך שלו למצוא את השקט והשלווה לא משנה באיזה מקום על פני הגלובוס וגם לא באיזה דרך (בתנאי שהיא לא פוגעת בסביבה) אם את מרגישה ששם זה המקום בשביל זה נהדר....
שרון 76
אני שמחה שאת אומרת את זה, אכן דאגת ל"תחת שלי" ולאושר הפרטי שלי
מה שלומך אורית? איך עוברים ימי החגים והחופשות?
אם מותר לשאול?
אני חייבת לומר שיותר ויותר אנשים שאני מכירה, בעלי קשיים בחיים כמו האנשים פה, מואסים בשיטות הטיפול הנוכחיות. מאבדים אמון בבעלי המקצוע, שלעיתים מאכזבים או לא מתאימים להם ברמת האינטליגנציה. ואני ממש לא רוצה להשמיץ כי ידוע לי שיש יחידי סגולה גם בתחום הטיפול. אני אישית סיימתי את הטיפול לפני שנסעתי לברלין מהסיבה שפתאום הבנתי שלמטפלת שלי נגמרו הכלים עבורי וגם הרגשתי שאני יודעת כבר יותר ממנה. זה קורה בטח. היא עזרה לי המון שנתיים אבל כנראה שזה נגמר. אני כרגע לוקחת לוסטרל עדיין כל יום ואינני מטופלת יותר וטוב לי. טפו טפו...
אני נחשפת יותר ויותר לאנשים מיוחדים ובאמת מבריקים עם תובנות ומודעות ושכל רב.
ולכן... אני מעלה כאן סרטון ששלח לי אדם באמת מבריק, איתו אני מתכתבת תקופה, שמתמודד גם עם לא מעט קושי בחייו.אני עוד לא ראיתי אצפה הלילה, מרגישה שזה חומר חשוב.
אשמח לשמוע את דעתך ובכלל דעת אנשי המקצוע כאן, אם תרצי להגיב
https://www.youtube.com/watch?v=7Riet8REzsQ
תודה על ההקשבה שלך, הסבלנות וההתעניינות
שרון
נ.ב. אני ממשיכה לכתוב את החומרים שלי האוטוביוגרפיים כולל הבאתם לצורה בימתית ואמן ואמן אוכל להעלות את זה על הבמה למען יראו וגם ייראו...
בלי קשר ועם, יש לי הצגה שרצה למעלה משנה, בתאטרון הסימטה ביפו, שם עיבדתי את הטקסט וביימתי, מונודרמה של בחורה שמתמודדת עם מאניה דיפרסיה. "שחקי-כי". זאת עבודה לא מושלמת בעליל אבל אני גאה בה ובשחקנית שככה חשפה עצמה והיום מקבלת קול לדברים שלא רוצים לדבר עליהם בחברה הישראלית לפחות אותה אני מכירה. זה נתן לי המון אומץ להחשף גם עם הדכאון שלי והטראומה ולכן גם בוער לי לדבר על זה בשפתי שלי בתאטרון מול החומר הפרטי שלי. מי שרוצה לצפות מוזמן מאוד להכנס לאתר תאטרון הסימטה.
זהו סיימתי לחפור....
שרון 76
יצא לי רווח ענק בין הפסקאות.... רק האל יודע למה...