לולי יקרה. מכל מה שכתבת אני מתרשמת שיותר מהכל את סובלת מחרדה קשה. אכן, לעיתים דברים שמתרחשים לנו בגוף ללא הזמנה מעוררים חוויה של חוסר שליטה עם זאת כל הדברים הרפואיים אותם ציינת גם אם אינם נעימים ממש ממש לא מסכני חיים. כאבי השרירים, החולשה, קשיי השינה כולם נגזרת של החרדה הקשה שאת נתונה בה ובשום אופן אינם עדות לשום מחלה. האמיני לי. מה דעתך להתחיל טיפול אשר יקל על החרדה?, האם יש לך תמיכה חברתית ומשפחתית?

יש לי תמיכה חברתית ומשפחתית חיצונית הביה היא שאני תמיד מחייכת ותמיד מראה שהכל טוב גם כשכואב לי הגוף בגלל הפיברומיאלגיה ולא אומרת מה עובר עליי ,אני יוצאת עם חברים ומבלה עם המשפחה במהלך היום והבעיה מתחילה בלילה או כשאני לבד מתחילות לעלות לי כל המחשבות הרעות וההיפוכנדריות שבחיים לא הייתה לי לפני אלא רק מאז האיבחון של הפיברו אף אחד לא יודע מה עובר לי בראש במהלך היום או אם כואב לי או לא , אני יודעת שחלק מהתסמינים קשורים לחרדה אז החלטתי לעשות מעשה וקבעתי תור אצל פסיכולוג , אני מקווה שזה יעביר לי את החרדה התמידית הזאת שאני נמצאת בה כי נמאס לי מלילות ללא שינה מהקשיים בנשימה מהכאבים בגוף מלחץ הדם הגבוהה ובעיקר מהפחד הזה ממות שבחיים לא היה לי ופתאום הגיע אני רוצה פשוט לחזור להיות בריאה ! פיזית ונפשית. בגיל 25 אני לא אמורה לחשוב בכלל על הדברים האלה שזה עוד יותר מכניס לדיכאון .

לולי יקרה. אני מברכת אותך על הצעד שעשית. כל הכבוד. לעיתים מזומנות החרדה דווקא מתגברת כשמנסים לנהוג כרגיל ולא מבטאים רגשות. משהו מצטבר בפנים וכנראה מתפרץ כמו גייזר בשעות הלילה. העמדת הפנים גובה מחיר. באופן כללי יש לי ההרגשה שאת אדם מאוד מתפקד ומנסה לפעול באופן הטוב ביותר עבור כולם . האם זה כך? יכול להיות שגם המתח לפני הבחינות הביא לפריצה של הפיברומיאליגיה. חשוב לי לאמר לך שוב ושוב שניתן להרפא מכל הדברים מהם את סובלת והם אינם מסוכנים למרות הסבל הרב הנפשי והפיזי אך לשם כך תצטרכי להשקיע בעצמך ולהתחיל לבטא את רגשותייך. יכול להיות שגם טיפול תרופתי יכול מאוד להועיל לא רק לחרדה אלא גם לתסמינים של הפיברומיאליגיה . ספרי יותר על עצמך...

אני אכן מופנמת אני שומרת את הרגשות והכעסים שלי לעצמי אפילו אם אני נלחצת ויש לי התקף חרדה באמצע היום אני הולכת לצד ומרגיעה את עצמי לא משתפת אחרים אבל מאלה שאנשים באים אליה כשהם רוצים לשתף או לקבל עזרה יש לי חבר שנה וחצי ואני מאוד מאושרת בזוגיות , הייתי לחוצה בתקופה האחרונה של התואר מבחינת הרבה דברים לא אהבתי מה שלמדתי ורציתי לפרוש עוד בשנה הראשונה אבל כולם אמרו חבל התחלתי כבר אז תמשיכי ולא רצו שאפרוש אז המשכתי בשביל לרצות את הסביבה , הלחיצה אותי הבעיה שאצטרך לעבוד במשהו שאני לא אוהבת ( בתחום הכלכלה) ואם בכלל אמצא עבודה .בכלל כל ההתחלה הזאת שלי בחיים עצמם אחרי כל המחויבויות של הלימודים . אני אישה שאוהבת לעבוד עם הידיים דברים שקשורים בציור והבעת רגש לא במילים (אומנית) , למזלי מצאתי עבודה מאוד מספקת לאחרונה עם ילדים ממשפחות מאוד קשות ( משפחות רווחה) אני מרגישה את הסיפוק של לבוא ולהעניק אהבה וערכים לילדים שאין להם את זה בבית ולאהבת חינם שאני מקבלת בחזרה מהם באמת שאין תחליף . כשאני שם אני לא מרגישה חרדות למעט הכאבים התמידיים בגוף ( שזה כבר רגיל לי ) . אבל יש בי את הפחד הזה שהכל רק התחיל וכבר ייגמר אני יודעת שזה לא אופצייה ושאוליי באמת אין מחלה קשה , אבל בהתקפי חרדה האלה אני חושבת את כל הדברים הרעים לא יכולה לתאר במילים מה עובר לי במוח , המצב הכי קיצוני שהגעתי אליו זה שאמא שלי הייתה איתי בהתקף חרדה כזה בלילה וסוף סוף אמרתי מה שאני חושבת באותו רגע והאמירה הייתה שאם אני אמות שתדע שאני אוהבת אותה , פשוט ניהיה לי פחד מטורף מהאופצייה הזאת ברמה כזאת שכל מחלה שאני רואה בטלויזיה בחדשות אני חושבת שיש לי אותה , או שאם אני שומעת על מקרה מוות בחדשות פתאום הלב מתחיל לדפוק מהר ויש לי קושי לנשום . לפי מה שהבנתי אין תרופה לפיברומיאלגיה זה רמת כאב בגוף שלומדים לחיות איתה לא קרה מצב שלא כאב לי איזורים בגוף במהלך היום הביאו לי אלטרולט שהעדפתי לא לקחת כי זה לא מפסיק את הכאב אז למה סתם . ולגבי תת פעילות של בלוטת התריס אני מטופלת עכשיו בכדורים לכל החיים לאיזון הבלוטה . חשוב להדגיש גם שיש לי חוסר מטורף בויטמין d וגם לגביו התחלתי טיפול .

לולי יקרה. האם את בטיפול? כואב לי לקרוא את מה שאת כותבת. זה מזכיר לי את הילדות הסיניות או היפניות שאולצו לשים את רגליהן הקטנות בסדים ובנעליים קטנות בכמה מידות מגודלן המקורי בכדי שלא תגדלנה. נראה שאת מאוד מאוד קשוחה עם עצמך כאילו יש רק דרך אחת נכונה לחיות ואם לא תקיימי אותה יהיה אוי ואבוי. אני מאמינה שחלק לפחות ממה שיוצא הוא ההתנגדות של הנפש לחיות בקופסה הקטנה שלשם צמצמת אותה. אולי אני טועה?, מה דעתך?

עבר המון זמן מאז מה שכתבתי ולמדתי לחיות עם המחלה שיניתי את אורח החיים שלי , התחלתי לעשות ספורט וירדתי 11 קילו עד כה , סיימתי את התואר בהצלחה אך לא עובדת במה שלמדתי כמו שתיארתי לעצמי אז . אני לאחרונה סובלת בירידה בשמיעה באוזן ימין בגלל טנטון שלא פוסק אבל בודקת את הסיבות ומשתדלת לא לקשר כל דבר לפיברומיאלגיה או למחלה נוראית אחרת . לא לוקחת כדורים ומשתדלת לחיות אורך חיים בריא . הייתי אצל פסיכולוגית באותה תקופה ששינתה לי את דרך החשיבה ועזרה לי מאוד למדתי להתמודד עם התקפי החרדה ולחיות חיים נורמטיביים הבנתי שאם אחיה בפחד כל הזמן אני לא באמת אחיה . בעז"ה אני מתחתנת עוד חודש ומשתדלת להסתכל על העתיד בצורה חיובית ולא לחשוב רק על הרע . מאמינה שהכל יהיה בסדר איך אומרים , הכל זה לטובה :)

הי לולי. המון מזל טוב!!!! שיהיה בהצלחה. זה ניפלא שהייתה לך חוויה טיפולית טובה ומקדמת. יכול להיות שדווקא כעת כשקשה לך כדאי לחזור למספר פגישות טיפוליות. מה דעתך?, האם יכול להיות שהחתונה הקרבה מלחיצה אותך?

ממש משמח לשמוע לולי ומזל טוב על החתונה הקרבה, האם את עדיין סובלת מכאבי הפיברומיאלגיה בשרירים או שהצלחת להתגבר עליהם איכשהו?