תמר יקרה. אני מבינה אותך זה קשה. אבל אולי אפשרי צעד צעד . להתחיל מהקטן ביותר לקום בבוקר לשטוף פנים ושיניים. אחר כך אולי לא ללכת על מטלות גדולות אלא לעבוד במקום מוגן יחסית עד אשר צוברים בטחון לצעד הבא. ספרי יותר על עצמך: בת כמה את?, האם יש לך תמיכה ?

אני בת 29 :(  לפני שנתיים סיימתי קורס (במזכירות רפואית) ומאז אני לא מסוגלת לצאת לעבוד :( היה לי תמיד נסיון גרוע במקומות עבודה וגם העבודה עצמה היתה כזאת "עבודה מזדמנת" ולא יכולתי להחזיק הרבה זמן... אבל בעצם הכל מתחיל מהילדות... לא ידעתי להגן על עצמי והייתי רגישה מידי והגעתי למצבים של לעג וניכור מהחברה... ויש הרבה סיפורים כל כך רעים על איך שאני מוצאת את עצמי "שק החבטות" של כל מי שרוצה (וככה זה היה בגן, בבית ספר והלאה...) למה אני לא חזקה מספיק?! 

גם כשאני מנסה לצאת מזה, או לעזור לעצמי פשוט לא מצליח לי. אני הייתי בטיפול אצל פסיכולוגית שעזבתי כי ראיתי שזה לא מתקדם והרגשתי שאני לא נלקחת ברצינות אז עזבתי ולפני כן ניסיתי כדורים, אבל אני רגישה ל-SSRI אז ניסיתי איקסל שלא עזר וגם עשה לי תופעות לוואי.

ויש לי עוד דבר שאני מרגישה שהורג אותי מבפנים, אבל זה סיפור ארוך ועצוב...

והחיים לוקחים אותך ללא בחירה למקומות שאתה לא שייך אליהם.

ברצון שלי הייתי רוצה לעסוק במוזיקה או בתחום אומנותי או עם ילדים... 

ואני לא מספיקה כלום ואני כל הזמן מסתובבת עם פחדים וחרדות וזה לא נותן לי לפרוח.... אני כלואה בתוך עצמי...

בגיל 29- במקום ללמוד משו רציני סיימתי איזה קורס. במקום להקים משפחה- אני נלחמת בלהקים את עצמי...איך אני אגדל ילד אם את עצמי אני לא מצליחה "לגדל"?!

תמר, אפילו שסבלת וחווית הרבה אכזבות, אסור לוותר! יש אנשים בסביבתך שאת יכולה לשתף? חברות, בני משפחה? אני שומע שאת מאד מתייסרת בפנים: אני חושב, למרות תחושת האכזבה מהנסיון הטיפולי שעברת, שנחוץ לאסוף כוח, ולהגיע למטפל(ת) חדשים בכדי לעבד את העובר עליך מבפנים.

אני לא יודעת אם יש בשבילי טיפול... אין לי כוחות... אני יודעת שבטיפול מצפים ממך לצאת לעבודה/ לצאת מהבית/ לעשות דברים שאתה מפחד לעשות... למה זה ככה למה אי אפשר לרפא את זה? למה אני צריכה לעשות בכוח את הדברים שאני הכי מפחדת מהם, שאני הכי שונאת?? למה כל מה שאני כן רוצה לעשות לא יכול להתגשם? למה כל החלומות שלי מתאדים כשאני מתעוררת למציאות? והמציאות הזאת זה סיוט שלא נגמר כל עוד אני בעולם האכזר הזה..

תמר, ישנם טיפולים שאכן מכוונים להתקדמות תפקודית. מגוון טיפולי CBT הם כאלה.

לעומת זאת טיפולים דינמיים מכוונים להתבוננות פנימית, ולחיפוש הדרך להבראה של הנפש. אם עולות ציפיות לתפקוד הם של המטופל. בטיפול דינמי מתאים יכולה להיות תקופה ארוכה שאין עוסקים בתפקוד, אלא בכאב ובתחושות הפנימיות.

שוב, אל תוותרי!

קשה לי לראות איך אני ממשיכה, כאילו הדרך שלי מלאה בערפל.. ואני מרגישה שאני לא יודעת לאן אני הולכת... ולפעמים מרגישה שאני הולכת לקראת תהום (אז בגלל זה הרבה זמן אני קופאת במקום). אתה אומר שאפשר בטיפול דינמי להגיע לשינוי בהרגשה הפנימית? כי אני מחפשת להגיע למצב כזה שבו אני ארצה לחיות ולעשות דברים בלי פחד.

כן, אני חושב שטיפול משמעותי יכול להוביל לשינוי. זה לא אומר שהדרך קלה- זה יחייב לעבור דרך הפחדים ולחדד את מה שנחווה היום כערפל. זו דרך שקשה לעבור אותה לבד.