היי ,

כתבתי כאן בעבר.. ומאז עברו מעל שנתיים.. לא מזמן חשבתי לעצמי- מה היה לך לחפש באתר הזה ? צחקתי עם עצמי וחשבתי שזהו- סיימתי את הפרק החרדתי הנוראי בחיי.

אגב, יש לי תואר ראשון בפסיכולוגיה. לשני אני כבר לא אגש כי האבסורד גדול מדי.

אני עדיין לא יודעת איזה סוג של הפרעת חרדה יש לי אבל מה שבטוח- אני צריכה לפרוק ואני צריכה עזרה.

רקע: מגיל קטן מאוד, הייתי בטוחה שיש לי מחלות למיניהן. בכיתה ג' היה ילד שחלה בסכרת נעורים ואני פיתחתי תסמינים של מה שהוא סיפר. כמובן שאימי כזו בדיוק וגם אבי סובל מסוג של פרקי דכדוך בחיים. מספר פעמים לקחו אותי לרופא לעשות בדיקות כדי להוכיח לי שאין לי מחלות. זה עזר עד לרגע שפיתחתי בראש מחלה אחרת וחיפשתי תסמינים בכל הגוף. היו הרבה הפוגות וחיי נעורים נורמליים. בעיקר כשהייתי עסוקה ובחברת אנשים.

בצבא הייתי מרגישה עקצוצים בידיים וברגליים ולא ידעתי למה. חברה מהחדר סיפרה שלדוד שלה היה גידול במוח וזה מה שהוא הרגיש. אז יום למחרת כל הידיים שלי זרמים מטורפים ואני כמו מטורפת מנערת את הידיים ומבקשת ללכת לרופא. הרופא הצבאי עשה בדיקות נוירולוגיות למינהן והציע קב"ן. לא הלכתי.

אחרי הצבא, דווקא הייתה תקופה טובה ובמיוחד כשיצאתי מהבית ועברתי לגור עם חברות. כשלא היה לי זמן למחשבות טורדניות וחוזרות- החרדה תמיד הייתה שם אבל לא השתלטה לי על החיים- כמו היום.

לפני 6 שנים בערך,  פתאום שמתי לב שעצם ביד שלי בלטה החוצה (אין לי מושג אם הייתה ככה מלידה או מאותו יום באמת). בהמתנה לאורתופד אליו הלכתי אותו יום, הסתכלי על היד כל כך הרבה ופתאום האגודל שלי החלה לקפץ !החרדה שלי הייתה בשחקים!! מפה לשם, הייתי על סף שיגעון. רעידות בגוף חולשה וזרמים. רעידות בכפות הרגליים ונימול. לא יכלתי להתרכז בכלום. לא יכלתי ללכת לעבודה. נכנסתי לסוג של דיכאון. הבנתי כי החרדה שלי נבעה מאיזשהי מערכת יחסים ..התנתקתי ממנו ובעזרת חברות חזרתי לעצמי לאט לאט ועם 10 קילו פחות. לאחר חודש הכרתי את מי שהיום בעלי.

יש לציין שאת כל זאת משפחתי אינה יודעת. כי אי אפשר להעמיס עליהם. מזמן למדתי להסתיר את החרדות המוזרות שלי.

לפני כשלוש שנים, כשמכרה חלתה בטרשת נפוצה התחלתי לפתח כל מיני "תסמינים". לא היה מקום בגוף שלא עקצץ לי. מערכת היחסים אז הייתה קשה והיו הרבה דרמות ורוב השרירים שלי בגוף קפצו כאילו יש להן חיים משל עצמם. לבסוף סיפרתי לבעלי על החרדות והלכתי לרופא המשפחה שאמר שאלו לא תסמינים של מחלה נוירולוגית ונתן לי ציפרלקס- אסטו.  ואז התחילו שנתיים נפלאות כמעט ללא "תסמינים" גופניים וסוף סוף הרגשתי נורמלית. חוץ מהשינה המרובה והחלומות ההזויים.

מאיזשהי סיבה פתאום הרגשתי חזקה והפסקתי עם הכדורים, תוך כמה חודשים התסמינים והחרדות חזרו.

לפני כשנה נכנסתי להריון.. החלטתי להפסיק את הכדורים והייתה לי תקופה יפה ויציבה מבחינה נפשית. הזוי אבל ככה זה. אולי בגלל שבהריון כל תסמין הגיוני וקשור להריון חח אולי כי גידלתי חיים וזה עשה לי טוב, לא יודעת.

לפני כחמישה חודשים ילדתי בן בכור. כמובן שחוויתי שבועיים של דכדוך וריקנות אבל זה עבר וחשבתי שהכל טוב (למעט הקושי העצום עם תינוק). ואז, לפני כשלושה חודשים, אבחנו איזשהי בעיה רפואית אצל אחותי, כל המשפחה התגייסה (כולנו היפוכונדרים)ואני לקחתי את זה מאוד קשה. גם מהסיבות המובנות וגם כי הבנתי שדברים כן קורים. טיפלתי בילד אוטומטי. ירדתי מלא במשקל. הייתי בוכה רוב היום ובשאר הזמן הייתי חזקה בשביל האחרים. כמובן שחליתי בשפעת- שלא הטרידה אותי אגב. ידעתי שמישהו, כדי להמינע מהדאגה לאחותי המשפחה שדואגת בעקבות כך, אני אהיה חייבת למצוא לעצמי מחלה שתעסיק אותי. למרות שלא הדחקתי את החרדה והעצבות- הלוואי ויכלתי.

ואז כאבה לי העין בהזזתה, קראתי בגוגל והתחלנו בנסיעה. רופא עיניים-צ'ק. כשזה עבר.. נתפס לי הגב. כשזה עבר (לא ממש עבר, נעלם לזמן מה), התחילו כאבי רגליים ואגן. יומיים הייתי מושבתת מכאבים חולשה ושלשולים. ממש לא יכלתי לטפל בילד. הכאבים הולכים וחוזרים, הצטרפו אליהם כאבי פרקים מפושטים. מליון בדיקות דם תקינות חוץ מויטמין די בקטנה, בדיקת EMG לרגליים שתקינה. הרבה דוקטור גוגל. בין המחלות ששייכתי לעצמי: ניוון שרירים, מחלות נוירולוגיות, זאבת, דלקות פרקים (גם לזה יש בדיקות דם)  ובטוח שיש עוד ועוד. כל מה שקראתי בעיקרון. כולל לפתח תסמינים.

נמאס לי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הפעם הכל עלה דרגה. הכל פיזי ומוחשי ! כואב לי. לא תופת ולא כל הזמן אבל כואב לי. אני תשושה. בעלי בסדר אבל לא תומך מבין או עוזר כמו שאני צריכה. להפך, בא אלי בטענות שאני לא מתפקדת ולא מתייחסת אליו. הוא לא מסוגל להבין!! כמעט כל בוקר אני מתעוררת עם מועקה וריקנות. כל ניסיון להכניס לעצמי היגיון לא עוזר. אני מתגעגעת לתקופות שהכל היה נורמלי. בית עבודה צרות נורמליות ולא מה שמתחולל לי בראש.

כרגע אני כמעט כל יום לוקחת כדור אחד של אלפרליד 0.25 שדי עוזר לווסת את המחשבות ולהירגע. אני לא יודעת אם להמשיך לראות רופאים ומומחים או שהכאבים שלי באים מחרדה וקצת דיכאון.

יש לי ציפרלקס במקרר. שוקלת להתחיל אבל משהו עוצר אותי.. תופעות לוואי? לא יודעת מה בדיוק. האם עדיף אלפרליד מדי פעם שהוא מקבוצה יותר ממכרת ? מרגישה שאני טובעת בתוך עצמי וכל החפירה שרשמתי לא מתארת פיפס ממה שחוויתי אז ושאני חווה היום. מנסה לטפל בילד שלי בצורה הטובה ביותר ! אבל אני פשוט הולכת לאיבוד.

מה אני עושה מאיזה כיוון אני מתחילה ???