לילה טוב (בתקווה)

אכן, המירוץ היומיומי שאנו נאלצים לחיות בו נראה לא הגיוני אם אתה עוצר לרגע להביט או נאצלץ לעצור.
נשמע שהחיים זימנו לך התמודדויות קשות ואכן לעומתן המרדף אחר כסף והשכלה נראה לעיתים חסר חשיבות.

דבריך גם הזכירו לי את שירו של מאיר אריאל "נשל הנחש" על המרדף האינסופי.
קשה להתבונן בחברים שהיית פעם כמוהם והיום אתה אולי מרגיש זר אך אין זה אומר שאין דרך אחרת, שאי אפשר
להתחיל ולמצוא את הדרך שלך והקצב שלך בחיים.
כתבת שהשינוי החל באובדן גדול ופוסט טראומה. ישנם היום טיפולים מצויינים לפוסט טראומה (ממחקרים שאני קראתי לאחרונה מדברים על EMDR, Trama Focus CBT וגם חשיפה ממושכת נחשבת לטיפול מצויין) האם עברת טיפול כלשהו שהיה ממוקד בטראומה ?

מה גורם לך לתחושת השיעמום, הימנעויות שלאט לאט גרמו לך להשתבלל או שאתה בתקופה של דיכאון?

 

עברתי תקופה של חצי שנה אשפוז יום בבית החולים של גהה , בהתחלה היה לי מאוד קשה להגיע ולצאת מהחדר בגלל האגורפוביה והחרדה , הייתי צריך לבלוע כל 3-4 ימים קלונקס בכדי להתגבר על הפחד מהחרדה שמה היא תפרוץ לי כשאני מחוץ למקום המוגן שלי (הבית) , לאט לאט עם הזמן התחלתי להשתחרר יותר ויותר ופשוט נהנתי להגיע יום יום עד שהתחזקתי והשתחררתי בנובמבר שנה שעברה , בעצם מאז אני לא מטופל מלבד טיפול תרופתי יומי וטיפול SOS למקרה הצורך .. החיים באיזשהו מקום נעצרו ואני לא מוצא את הנוסחה להחזיר אותם למסלול ולהתחיל להתרומם... אין לי פשוט כח ורצון , בגלל החוסר בהשכלה גבוהה העבודות היחידות שאני יכול למצוא הן עבודות כלליות עם שכר מאוד נמוך שבכלל מדכא אותי עוד יותר ... וזה למעשה הרוטינה של חיי , זה מה שמשפיע על עולם הדייטים , אף בחורה לא מקבלת אותי עם החבילה הזאת ...

אני מתוסכל , מאוכזב , מיואש , ממורמר וקנאי לאחרים שנמצאים במקום הרבה יותר טוב משלי

אני שומע שקרה הרבה בשנה האחרונה, ועברת שינוי משמעותי מחוסר תפקוד מוחלט ומצב נפשי קשה, להתאוששות מרשימה. כעת מה שמונע לעשות משהו עם חייך, ולהתחיל להניע אותם דרך התפתחות אישית, לימודית או מקצועית זה בעיקר הראש שלך ('מתוסכל , מאוכזב , מיואש , ממורמר וקנאי לאחרים'). חפש את הדרך שלך להניח למרירות שתוקעת אותך במקום, והתחל לפעול בכיוון שתבחר. זה מרגיש הרבה יותר מורכב מזה? פנה לתהליך טיפולי שילווה אותך בחיפוש האופן לעשות את זה.

שלום דודי. מה קורה איתך בזמן האחרון? יש לי בן עם אגורפוביה. הוא בן 19. המקור של הבעיה היא bdd body dysmorphic disorder. הוא חושב שהוא מכוער מאוד, למרות שהוא בחור נאה. אולי יש לך רעיונות איך הוא יוכל לצאת מהבועה שלו, מהניסיון האישי שלך? הקמתי ארגון בשם אתחלה מחדש. יש לי קבוצת וואטסאפ להורים עם בן הסובל מאגורפוביה. עכשיו אני רוצה לפתוח גם למתמודדים עצמם. האם אתה מעוניין להצטרף או כמתמודד, או כמדריך, או שניהם? בברכה, מיכאל מוריס ירושלים

מיכאל יקר. כל הכבוד לך שאתה פותח קבוצה שתוכל להיות לעזר גם לבן שלך...האם אתה מתכוון לקבוצה שיהיו בה מפגשים פרונטליים? האם הבן שלך מטופל? תרצה לספר עליו יותר?...

דודי יקר. חוסר מעש ותוחלת הם סיבה לדיכאון ואם יורשה לי לייעץ לך .... אתה עדיין צעיר ואני בהחלט מזדהה עם ההרגשה שכולם סביבך ״מסודרים״ אבל מניסיון חיים עשיר וגם מניסיון אישי כל אחד מאיתנו חוטף מהחיים ״כאפה״ בשלב אחר . אני למשל עברתי תאונה קשה לפני כשנה. עשרות שעות ניתוחים וכמה חודשים בכיסא גלגלים שיה שחברי הטובים בזה אחר זה ״נפלו״ לטובת אימונים למרתון זה או אחר. אתה חייב להיות אמיץ ולהתחיל לעבוד לא חשוב במה ומשם להתחיל להתקדם. האם יש לך סל שיקום? אם לא בדוק אם אתה זכאי- במצב זה אתה יכול לפנות ללימודי קורס שמעניין אותך ולהתחיל לבנות לך קריירה. היום תוחלת החיים מגיעה ל80 שנים ומעלה - יש לך קרוב ל50 שנה ללמוד להתפתח ולשנות!!!!

ובעניין הדייטים שאתה עובר - יכול להיות שבנות הזוג הפוטנציאליות בורחות מתחושה של חוסר אונים וחוסר תקווה ולאו דווקא מן העובדה שאין לך תואר/ עבודה. רבים מחברי מחוסרי תואר והם התקדמו באופן מרשים - יותר מהרבה בעלי תארים אחרים ומעולם לא היה להם קשי למצוא בת זוג...