הקושי בדיכאון מובן מאוד, אי אפשר אפילו להתחיל לתאר כמה זה קשה ובלתי נסבל למי שלא סבל מכך - זה פשוט סיוט, והוא איטי ולא נגמר. יחד עם זאת: אנחנו ב-2015, ויש תקווה ברורה לצאת ממנו ולהחלים לחלוטין.

כיום מקובל להחליף את התרופות האנטי דיכאוניות (קיימות יותר מ-4 קבוצות טיפוליות שונות, שכל אחת מהן כוללת כ-10 תרופות שונות) אם לאחר זמן מסויים (נגיד: 3 חודשים) לא נרשמה הטבה במצב. 

פסיכיאטר מומחה יוכל לבחון את מצבך ולהחליט לגבי שינויים תרופתיים (הם בדרך כלל נעשים בהדרגה ולאורך שבועות). 

אם נוסו כמה משפחות תרופות שונות ללא הטבה או אם עבר זמן רב ללא תגובה או אם המטופל בוחר בכך - מקובל לשקול ECT ("נזעי חשמל"), המבוצע בכל בית חולים פסיכיאטרי גדול, ולמרות התדמית המפחידה שיש להם בציבור הרחב - נחשבים לבעלי יעילות גבוהה (שמעתי מספרים כמו 60% ושמעתי גם 80% - לא יודע מה אחוז ההצלחה המדוייק). 

בכל מקרה: המפתח הוא מציאת פסיכיאטר שיש לך איתו תקשורת טובה בגובה העיניים, שמבין את מצבך ושמחוייב להחלמתך. יש לו סט גדול של כלים כדי למגר את הדיכאון. 

תבדוק רמות טסטוסטרון, מחסור גורם לדיכאון, משום מה את זה הרבה לא מספרים ולא בודקים וזה הגורם הראשון לדיכאון מינורי אצל גברים מגיל 40 50 . מעבר לזה אני שולח לך מאמרון שכתבתי ( ובאמת אפשר להעזר בו) תנסה מה יש לך להפסיד?

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הדרכים ליצירת מוטיבציה לשינוי בתקופה של דיכאון

את המאמר הזה נתחיל דווקא ממשפט הסיכום שלו:

  "גם אם נראה לכם שאין שום סיכוי – תעשו את זה בכל זאת".

עכשיו אחרי שזה נאמר אפשר להתחיל, קל מאד לשכנע אדם בתקופה של יציבות רגשית לעשות שינוי, מצד שני קשה ביותר לשכנע אדם לעשות שינוי שכמצבו הרגשי מעורער, אפאטי, דכאוני, אבדני.

למה בכלל לכתוב מאמר כזה? כי דיכאון  (חוץ מאנשים שאומרים שהם בדיכאון) הוא משהו שלא ממש מספרים אותו, זה כמו להגיד שלא רואים אנשים חולים אז כנראה אין חולים, אבל מסתבר ששליש מהאנושות סובלת מדיכאון ויש מה לעשות.

אנשים חזקים רגשית יכולים לעבור משבר ולהתמודד איתו בהצלחה, להתאושש ולהמשיך הלאה. אנשים רגישים יותר יתקשו להשתקם אחרי משבר, כל שינוי קטן במרקם החיים מהווה עבורם איום ממשי, מהווה סכנה. החיים נעצרים, החזרה לשגרה (אם בכלל)  לוקחת להם המון זמן, הרבה פעמים נראה נסיגה ביכולת להתמודד והתכנסות שלהם בעצמם.

במאמר הזה נתייחס לדיכאון בהגדרתו העממית הרחבה וננסה לראות איך אפשר לעזור לאדם שמסיבה כלשהי נמצא בדיכאון ומבקש עזרה. בלי להיכנס לפרטים אפשר להכליל ולהגיד שאדם במצב דכאוני (זה נכון גם בחרדה כללית/ חברתית) מצמצם את הפעילות שלו למינימום, כמעט ולא יוצא, כמעט ולא רואה אנשים, לא מתעניין בכלום, עסוק בעיקר במחשבות על מה שהוביל אותו למצב, מרגיש (אצל נשים יותר) חוסר אונים או (אצל גברים יותר) רוגז ועצבנות.

כיוון שהמאמר הוא על מוטיבציה אנחנו לא נתייחס כאן לטיפול התרופתי (כן חשוב לוודא שהמטופל ישן שינה איכותית ומספיק שעות ושאין לו בעיה של בלוטות ואו חסר בויטמינים בי6 ובי12) אלא לדרכים ליצירת מוטיבציה ליציאה מהדיכאון גם כמצב נפשי רגשי וגם במישור המעשי ליצירת השינוי בחייו. הדבר הראשון שנשים עליו דגש הוא הצורך להביא את המטופל לעשייה אקטיבית של פעולות, פעולות שיביאו אותו בסופו של התהליך לחזרה לשגרה ואפילו לשיפור עתידי, הרעיון הוא להזיז אותו מהפוזיציה שהוא נמצא בה, להעביר אותו למצב אקטיבי פעיל, לשמח אותו בפעולות שגורמות לו נחת ושמחה וקורת רוח, להגיע להישגים בתחומים שונים, לשפר את מצבו הגופני, לעודד אותו וכולי.

אז אנחנו מכוונים לפעולות יזומות שמטרתן לעודד ולשפר את מצבו הרגשי של האדם המדוכא (מדוכא/עצוב/שפוף/חסר אונים/חלש/וכולי) כשההכוונה היא לעשות דברים אפילו שלא רוצים, זה מה שיעזור.

נתחיל בטיפוח אישי: מקלחת, גילוח, תספורת, פן, איפור, תסרוקת, בושם, לבוש וכולי..

פעילות חברתית – ביקור אצל חברים, יציאה לסרט, יציאה לבית קפה, מסעדה, הזמנה של חברים הביתה, פעילות של מועדון, חוג, מכון כושר,משפחה: ללכת לבקר, להזמין וכולי..

פעילות ספורטיבית – הליכה על הליכון, יציאה להליכה, רכיבה על אופניים, הרמת משקולות או עשית ספורט אירובי, טיול עם הכלב (ואם אין אז לאמץ: כלב, חתול, תוכי, אוגר, ..), לצאת לריצה קלה, שחיה, כל ספורט.

פעילות יצירתית – ציור, פיסול, כתיבה, צורפות, נגינה. האזנה למוסיקה, שירה, משחק, פיתוח קול, מקהלה, ערבי קריוקי וכולי.

עשית דברים שאוהבים – בישול, האזנה למוסיקה, קריאה, הליכה לספריה, חוג לימודים במתנס או מכללה, לשחק במחשב, לצאת לקניות, לבקר בחנויות שאוהבים,  לצאת להצגה או סרט, לגדל פרחים בגינה, לבקר במשתלות וכולי...העיקר לצאת החוצה.

להתנדב – להתנדב בעמותה, להתנדב לעזור במשפחה, לעזור לאחרים, לשכנים, לחברים וכולי

להתרועע עם בעלי חיים(זה כשאי אפשר לגדל בבית – לבקר בחווה, בבית גידול, בכלביה, במרפאה ווטרינרית ).

אלו חלק מהפעולות שאנו יכולים לכוון את המטופל שלנו לעשות באופן יזום גם אם הוא לא ממש רוצה, זה יכול להיות כחלק מ"שעורי הבית" שלו ויכלול דיווח עשייה בפגישה הבאה. פעולות אלו כשהן משולבות בטיפול בקליניקה יעזרו למטופל לשפר את מצבו, לחזור לתפקוד תקין, ולהתחיל תהליך של העצמה והתפתחות.

אבי יקר. ספר קצת על עצמך?, מי אתה?, בן כמה אתה? למה התחיל הדיכאון? קשה להתייחס כאשר הכותרת היא רק דיכאון - הדיכאון מחובר לאדם ולכל אדם הוא נקשר בדרך הייחודית לו - ספר קצת יותר עלייך וננסה להבין מה קורה לך?