טאנטו יקר, 
נשמע שאתה במצוקה גדולה,  לפעמים כאשר המצב קשה כפי שאתה מתאר כדי להתייעץ עם פסיכיאטר,  אני לא חסיד גדול של כדורי הרגעה אבל לעתים כאשר המצב כ"כ קשה זו אופציה מצוינת. 
אתה יכול לספר קצת אליך,  בן כמה,  מתי הכול התחיל ואם היה איזה שינוי שלדעתי גרם לזה? 
איך הייתה הפגישה עם הפסיכולוג? מה הוא אמר,  הציע? 

אני בן 24 חזרתי מלפני חמישה חודשים מטיול ארוך במזרח ומאז הכל ירידות ועליות ובזמן האחרון רק ירידות חדשות מאוד
חוץ מהשינוי הנפשי שאני מרגיש חלש וחסר כל רצון לשנות את עצמי אין שום שינוי.
אני תמיד הייתי כזה תמיד הייתי בתוך המחשבות שלי ולא בחיים עצמם ותמיד פחדתי לעשות צעדים והפחד תמיד שיתק אותי,אפילו שאני מתעלה עליו כביכול ומנסה הוא חוזר פי 7.
הפגישה עם הפסיכולוג הייתה דיי חסרת פואנטה,כמו שאמרתי הפגישה הראשונה בגלל שזה מכללית הייתה נטו לאבחן אותי בשטויות מהספר,כל מילה שאני אומר הוא כבר ממהר לסכם אותי למרות שגם אם אני אשב איתו שנה ברציפות הוא לא יוכל באמת להבין אותי.
אז הוא אמר שיש לי מחשבות אובססיביות ושאני חרדתי והוא גם אמר שזה לא בעיות הסתגלות בגלל הטיול למרות שבלי ספק יש לי בעיות הסתגלות. בכל האבחונים הללו הוא צודק,אבל אני לא צריך פסיכולוג בשביל לדעת את זה.
בקיצור כרגע הוא עוד לא אומר כלום.
מהפגישה הראשונה איתו הבנתי שזה הולך להיות סופר קשה לגרום לו להבין מה אני באמת מרגיש.
קשה לשבת מול בנאדם שרק מחפש להדביק עליך תוויות וממהר לסכם אותך עוד מלפני שאמרת אחוז אחד על עצמך.
 

טאנטו יקר,
התחושה אכן נשמעת לא מאוד מעודדת מהפגישה. מאידך חשוב לי לומר שהפסיכולוג חייב למצוא לך אבחנה, אחרת לפי חוקי הרפורמה הוא לא יוכל לטפל בך. חשוב שתאמר לו בפגישה הבאה את התחושות שלך באופן כללי וגם לגביו (בעדינות אם אפשר). לוקח זמן ליצור קשר טיפולי ושווה לתת סיכוי לפסיכולוג שפגשת.
בנוסף במידה ואתה מסכים עם האבחנות שלו, בשני הדברים שציינת (חרדה ומחשבות ואובססיביות) ניתן לטפל גם בטיפול תרופתי ולעיתים (בודאי בתחילת הדרך) שילוב בין טיפול תרופתי ושיחתי יכולים לעשות שינוי מהותי.
האם יש מישהו שאתה יכול לשתף במצבך והוא יכול להיות שם לצידך בתהליך? מה תכננת לעשות כשתשוב מן הטיול, האם היו לך תוכניות לגבי העתיד ?

לא היו לי תוכניות. אני אף פעם לא בנאדם שמתכנן דברים
אבל חזרתחזק ומחוזק הרגשתי שעשיתי שינוי בעצמי בטיול ובאמת גם עשיתי
הרגשתי שכשאני אחזור אני כבר אמצא את עצמי אבל מסתבר שרק הלכתי לאיבוד יותר.כן מצאתי רעיונות לגבי העתיד שלי,רציתי ללמוד משחק הצורה רצינית אז הלכתי לקורס כדי טיפה לתרגל לפני האודישנים ומאז אני רק במחשבות רעות על הרעיון הזה אני כבר לא רוצה ללמוד משחק ובכללי אני לא רוצה ללמוד כלום.
אני אמשיך עם הפסיכולוג למרות שהוא פעם בשבועיים והעולם יכול להתפוצץ ולהיווצר מחדש בזמן הזה אז אני לא רואה לו שום רלוונטיות
 

אם אתה חושב שהמצב חמור אתה יכול לחשוב גם על אשפוז יום. אני יודע שזה נשמע מפחיד ואני ממש לך בטוח אתה זקוק אבל זו מסגרת יומיומית של 5 שעות.  עם ליווי של פסיכולוג,  פסיכיאטר ומרפאה בעיסוק ראיתי אנשים אבודים רבים שנעזרים במסגרת ומוצאים איזון וכיוון. 
איך זה נשמע?  אם מי אתה יכול לדבר על זה ולחשוב? 

עשיתי טעות ושיתפתי את המשפחה שלי.
הם אנשים נורא אטומים שאפילו עם הניסיון שלהם לעזור לי הם רק מנסים להתגבר על פחד שלהם
אם אני רק אחשוב על אשפוז אני לא רוצה לדעת מה יקרה להם ואיך הם יסתכלו עלי.
אני נורא עצבני היום אני צריך לפוצץ הר כדי להרגע.
ההורים שלי הציעו לי טיפול תרופתי ואמא תמיד מנסה לדחוף לי חצי כדור ציפרלקס אבל אני לא יכול לפתור את זה איתם כי רק עצבים הם גורמים לי.
אין לי עם מי לדבר בגלל זה פניתי לכאן.
אם אני אלך לאשפוז אני אמור לעצמי בעצם שאני משוגע אם אני אאמין בזה ואם לא.
כמה זמן זה האשפוז הזה? מבחינת ימים

אני מסכים איתך שהסטיגמה היא שמי שמגיע לאשפוז הוא משוגע,  אבל המציאות שונה.  יש לא מעט אנשים שזקוקים לפסק זמן ולמקום מכיל בכדי להתארגן מחדש.  אשפוז יום הוא אשפוז פתוח,  אתה יכול לעזוב בכל יום שתבחר המקסימום הוא 12 שבועות. 
צר לי לשמוע שאין אף קרוב שתוכל לשתף ואני שמח שאתה משתף כאן

הי
קראתי את שרשור
אני נמצאת כבר מספר חודשים באשפוז יום. מוכרחה לציין לשבח את המקום, המטפלים והכול. זה ממש גרם לי לחזור לעמוד על הרגליים. מסוגלת לחזור לתפקד ברמה בסיסית אחרי תקופה של חוסר תיפקןד מוחלט. ממליצה בחום
בהצלחה
נורית

נורית יקרה. אני ממש ממש מאושרת לשמוע את זה ותודה מכל הלב שאת מעדכנת אותנו. כל כך הרבה אנשים היו יכולים להפיק תועלת מאישפוז פסיכיאטרי והבושה והפחד מונעים מהם זאת. האם את יכולה לשתף אותנו איך נעשה הטיפול שם ומה הצליח להעמיד ותך על הרגליים?

אז ככה...הטיפול הוא ממספר היבטים. לכל אחד פסיכיאטר אישי שנפגש איתו\ה כמה שהוא צריך גם כל יום אם צריך. בנוסף, יש מטפל אישי נוסף שמותאם לו אישית-פסיכודרמה, אומנות, פסיכולוגית. כלומר יש מטפלים אישיים. פן נוסף, קבוצות טיפוליות. כל יום 2 קבוצות לפחות. במיגוון נושאים והיבטים. נפגשים 5 ימים בשבוע. הגעתי - שבר כלי, חסרת תיפקוד ב סיסי עד רמות של הגיינה אישית. אישפוז יום כבר מספר חודשים ויחד עם שינוי תרופתי אני חיה, נושמת ועם תקווה שאחזור לעבוד ולחיים.

וואו. זה כל כך מרגש לשמוע ונותן המון תקווה אולי אם את יכולה כתבי על זה פוסט. כל כך הרבה אנשים נמצאים במצב הזה שאת היית בו ואינם מאמינים שמשהו ישתנה אי פעם....אני רוצה שהם יקראו את מה שיש לך לאמר וידעו שעם עבודה נכונה יש תקווה.
איזה מרכיב מתוך כל מה שאת מספרת עזר לך: האם זו העובדה שלא היית בודדה יותר? ריבוי הטיפולים - האינטנסיביות? המפגש עם אנשים אחרים במצבך?, מטפלים קשובים? הכל ביחד?