נופרוש היקרה,
ציפרלקס שלא מתמידים לקחת אותו, לא מתמיד בלסייע לך. יש חשיבות גדולה לקחת אותו באדיקות בכדי לקבל השפעה מהכדור.
אני מבין שקשה לך לקחת את הכדורים, את יודעת להגיד מדוע ? את יכולה לספר קצת על חייך מעבר לכדורים ולאשפוז. מה עשית בחייך ומה היית רוצה אולי לעשות אם יהיו לך כוחות בעתיד.
לגבי ה CBT אם עשית בעבר והוא עבד סביר להניח שהוא יעבוד גם בעתיד, רק צריך להבין מה השתבש בתרגול. את רוצה לנסות להסביר מה את מנסה ולא כ"כ מצליח ?

אני אפילו לא יכולהלהסביר לעצמי
אולי בגלל החג המתקרב, אוךי בגלל שנמאס לי לקחת תרופות כל בוקר
או שאולי הציפרלקס כבר לא משפיע עלי.
הבעיה היחידה שלי היא שאני לא רוצה לקחת כדורים מדכאי דכאון כי הם גורמים להשמנה
היות ואני נרקסיסטית, החיצוניות מאוד חשובה לי.
אני מחפשת קבוצת תמיכה לפגישה שבועית.
נופרוש

נופרוש יקרה. חשוב שתדעי שישנן תרופות נוגדות דיכאון וחרדה שאינן גורמות להשמנה ועובדות מצוין. הרעיון לפנות לקבוצת תמיכה הוא מצוין. אני בהחלט יכולה להבין שישנן תקופות ששום דבר כנראה לא נראה מושך מספיק בכדי להמשיך להתמודד. האם את שם?

עכשיו אני כאן
לא יצאתי מהמיטה גם בערב החג, אישי חגג עם המשפחה המורחבת אצל הבת שלנו, לי לא היה כוח לצאת מהמיטה ואפילו להתקלח ולהגיע לערב החג, רק המחשבה על כמות האנשים, הרעש שהילידים יעשו (הנכדים והנכדות) הלחיצו אותי.
אני מאוד אוהבת את הנכדות שלי והנכד שלי, אבל אין לי סבלנות אליהם.
אני מחפשת קבוצה שאוכל להגיע אליה לפחות אחת לשבוע, אם את/ה/ם יודעים על קבוצות כאלו, אנא הפנו אותי, כי מצבי מדרדר מיום ליום.

ישנו מקום של קבוצות של אנשים כמוני? שסובלים מדכאון?
אני לא יכולה לדבר עם בני הבית, הבת שלי למרות שהיא רופאה אומרת לי: אימא קחי את עצמך בידיים.
הם אינם מבינים שזו לא הדרך וצריך כח חזק ורצון אימים בכדי לצאת מהמיטה הבטוחה.

נופר יקר, 
ישנן קבוצות ואפשר לנסות לסייע לך למצוא אותן אם נדע באיזה איזור. 
מאידך אולי שווה לדבר עם בתך לומר לה שאת זקוקה לעזרה וזה נכון שלעתים אנחנו מסרבים לראות מה שיש לנו בבית אבל תבקשי ממנה לקחת ספר אבחון ולראות האם את עומדת בקריטריונים מבחינתה. תזכירי לה שאדם בדיכאון רואה הרבה פעמים כל משימה קטנה כמו טיפוס על הר.  ואת זקוקה לאוזן קשבת ומישהו שילך איתך יד ביד. אם בתך איננה אפשרות טובה האם יש חברה שאולי תלווה אותך בתהליך? 
האם חשבת על טיפול פרטני לכמה חודשים? 
 

נסיתי להסביר לבת שלי,היא אינה מסוגלת להבין, גם כשאישפזתי את עצמי מרצון במחלקה הסגורה בבאר יעקב, היא לא הבינה מדוע.
נכון שזו היתה טעות, היות ובמחלקות למתמודדי נפש אין בעצם טיפול, רק השגחה.
באשפוז יום הדבר היה שונה לחלוטין, שם פרחתי, הצלחתי לצאת מהדכאון ובמשך חמש שנים תפקדתי כרגיל, כאישה, אימא, סבתא, בעלת בית ומגדלת כלבים.
כיום עברו להן חמש שנים ואני מתדרדרת שוב.
גרה במרכז הארץ איזור לוד, יהוד, אור יהודה.
זקוקה מאוד, מאוד לקבוצה שבה אוכל לדבר ולא אשמע כ*משוגעת*.

נופר יקרה. יכול להיות שכדאי לך שוב לקבל עזרה ממחלקה של אשפוז יום. מה דעתך?
האם את מטופלת תרופתית? פסיכולוגית?, מה דעתך לקבל סיוע ממועדון ״אנוש״?

נופרוש יקרה. נסי להתקשר לאגודת אנוש ולשאול שם לגבי סניף באזור שלך. אני מבינה את הקושי שלך להתאשפז שוב. יחד עם זאת הדבר הכי גרוע עבורך הוא להישאר לבד עם המחשבות והרגשות מבלי אנשים בסביבה שמבינים את מה שאת עוברת. אל תכעסי על בתך ונסי שלא לדון אותה. לילדים קשה מאוד מאוד לראות את הוריהם סובלים ובמיוחד ממשהו שהם אינם מבינים. לילדים בכל גיל (גם כשהם בני שישים) ישנה פנטזיה שההורים צריכים להיות מאושרים ושמחים רק מעצם קיומם וקשה להם מאוד להבים שדיכאון זו מחלה שלא תמיד קשורה לנסיבות חיצוניות. נסי אולי לתת למשפחה לקרוא את המדריך כאן על דיכאון אולי זה יסייע להם יותר להבין ופחות להרגיש מאוימים. ספרי לי איך את מתקדמת...