אפשר לתאר את ניהול משק האנרגיה בגוף שלנו בדומה לניהול כספים.
המנהל צריך לבחור איזה חלק ממשכורתו (המזון) יועבר אל חשבון העובר ושב שלו (אנרגיה זמינה וניהול בריאות) ואיזה חלק יועבר לחסכון לטווח ארוך (רקמת השומן) שאי אפשר לבטלו אלא עם קנסות גבוהים.
הרזים מעבירים את כל המשכורת אל חשבון העובר ושב והשמנים מעבירים את חלקו או רובו (תלוי במידת ההשמנה) לחיסכון ארוך טווח.
מהיבט כזה ראו איך קל להסביר את התופעות המוכרות בהשמנה והרזיה.


* חוסר פעילות גופנית (לפני עידן האינטרנט הרי היינו חייבים לזוז כדי לשרוד וחוסר תנועה נבע רק מחוסר יכולת לזוז, אולי אין מספיק אוכל?)
זה מקביל לתחושה של אין כסף, שהיא כאין איתות אזעקה למצוקה. איתות כזה גורר ביטול כל שימוש בכספי חשבון העובר ושב (אין כח לכלום, אכילת יתר) והחמרת הקנסות על פידיון חסכונות (קשיים בהרזייה).


* פעילות גופנית יומית והרבה חדווה בחיים
מקביל להמון כסף זמין ותחושה של עושר. זה מביא לביטול כל הקנסות והעמלות כך שההתנהלות בין חשבון העובר ושב ובין חשבונות החיסכון הופכת לדינמית ומותאמת צורך (אין צורך באכילת יתר וקל לרזות).


* דיאטה דלת קלוריות
משולה להפחתה בהכנסה שתגרור בעקבותיה (לשם אבטחת הכלכלה העתידית) החלטה להעברת יותר כספים לחיסכון ולהגברת הקנסות על משיכת כספים ממנו (השמנה עתידית).


* צום או צום מיצים
משול אמנם גם להפחתת ההכנסה אלא שבמקביל יש הפחתה ניכרת בהוצאות הפעלת מערכת העיכול (כמו ביטול תשלום חשבונות ומיסים לעירייה ולמדינה).
במצב כזה לא מורגשת מועקה או דאגה לעתיד ואין מניעה, במקרה הצורך, להגדיל את חשבון העובר ושב גם על חשבון החסכונות (מצב רוח טוב והרזייה).


כדאי לקחת בחשבון שהגוף שלנו שומר על השומן רק במצב מצוקה, בתחושת שפע אין בעייה לוותר ואולי אפילו הגוף דוחף להרזייה כדי שלא יצטרך לשאת עליו עודף משקל ללא צורך.
המסקנה - בשביל לרזות צריך להרגיש טוב עם החיים.