המונח נוירופתיה מתייחס לפגיעה בתאי עצב היקפים, דהיינו למערת העצבים שאיננה חלק ממערכת העצבים המרכזית הכוללת את המוח וחוט השדרה. ניתן למיין את הנוירופתיות לפי סוג סיבי העצב שנפגעו כלומר נוירופתיה תחושתית או, לחילופין ,נויורפתיה מוטורית. כמו כן ניתן להבחין בין פגיעה בעצב או באקסון עצמו לבין פגיעה במעטפת השומנית העוטפת אותו היא המיאלין. התלונות השכיחות ביותר בחולי נוירופתיה הינן הפרעות תחושתיות בפיזור הקלאסי של כפות הידיים והרגלים -כפפות וגרביים. חשוב לזכור כי יתכנו ביטוים רבים נוספים העשויים לכלול , בין היתר, תחושת שריפה מטרידה ביותר, חסרים מוטורים בגפיים, הפרעות  אוטונומיות כגון צניחת לחץ דם בעמידה או אין אונות וכן פגיעה בעצבי הגולגולת המובילה לכפל ראיה או צניחת עפעף. הסיבה השכיחה ביותר לנוירופתיה הינה, כמובן, מחלת הסוכרת, אולם חשוב לשלול גם סיבות אחרות לרבות זיהומים שונים, חשיפה לחומרים רעילים בעבודה,  הפרעות מטבליות, מחלה ממאירה, מחלות רקמת החיבור  סיבות גנטיות וגורמים רבים אחרים. הדרך לאבחן את הנויורפתיה הינה על ידי בדיקה נוירולוגית וכן על ידי בדיקות עזר נוספות ובעיקר בדיקת הEMG. לעיתים יש לערוך בירור מקיף לאיתור הסביה לנוירופתיה. נויורפתיה סוערת וחדה העשויה אף לערב את שרירי הנשימה הינה תסמונת על שם גיליאן ברה המחייבת אבחון וטיפול מיידים.
הטיפול בנוירופתיה כולל טיפול בעיקר בסיבה הראשונית שגרמה למחלה. ניתן  להציע גם טיפולים סימפטומטים בתכשירים כגון סימבלטה,ליריקה או אלטרול.