נוקשות שרירים (ספסטיות) היא אחד התסמינים השכיחים ביותר בקרב אנשים עם טרשת נפוצה (Multiple Sclerosis – MS). תסמין זה יכול להוביל לפגיעה ניכרת באיכות החיים ולעיתים גם לנכות. מדובר במצב שבו טונוס השרירים (מתח השרירי) מוגבר באופן בלתי רצוני כתוצאה מפגיעה במערכת העצבים המרכזית. במקרים מסוימים, הספסטיות עשויה להופיע כסימן מקדים למחלה, אך לרוב היא קשורה לשלבים מתקדמים יותר שלה.

כ-80% מהמאובחנים עם טרשת נפוצה עלולים לחוות ספסטיות במהלך מחלתם. התופעה מתגברת בעיקר בשלב של טרשת משנית מתקדמת (Secondary Progressive MS), ולעיתים נדירות גם בטרשת ראשונית מתקדמת (Primary Progressive MS), סוג פחות נפוץ שמתפתח לעיתים קרובות אצל גברים בגיל העמידה.

הספסטיות בטרשת נפוצה אינה נגרמת רק בשל מחלת ה-MS עצמה, אלא מהפגיעה במיאלין – מעטפת שמבודדת את סיבי העצב במערכת העצבים המרכזית. פגיעה זו מערערת את העברת האותות בין המוח והשרירים, מה שמוביל לתגובת יתר בשרירים ולספסטיות.

תסמינים והבנת מנגנון הספסטיות

בטרשת נפוצה, עוצמת הספסטיות קשורה למיקום הנגעים במערכת העצבים המרכזית:

אזורי המעורבות של הספסטיות כוללים את גרעיני הבסיס במוח וחוט השדרה, בעיקר באזורים האחראיים על שליטה בתנועות. בהמשך באשר לאזורי השפעתה בגוף, ספסטיות שכיחה בעיקר בצוואר, בגב, ובגפיים (ידיים ורגליים).

מאפיינים קליניים של ספסטיות כוללים:

- חולשה בגפיים עקב נוקשות השרירים (המיפרזיס).

- כאבים והתכווצויות בלתי רצוניות.

- בביטויים חמורים, קיפאון של הגפיים ועיוותים במפרקים.

המכון הלאומי האמריקאי למחלות נוירולוגיות ושבץ (NINDS) מסווג את הספסטיות למספר סוגים בהתאם לסוגי מתח שרירי (טונוס), בהם:

1. היפרטונוס: עלייה בטונוס השרירי, המתבטאת לעיתים בקיפאון.

2. קלונוס: התכווצויות שרירים חוזרות בעקבות מתיחה או גירוי, בעיקר באזור הקרסול.

3. מיוקלונוס: תנועה פתאומית וקצרה של שריר או קבוצת שרירים.

4. סיזורינג: חציית גפיים (לרוב הרגליים) באופן בלתי נשלט בצורת מספריים, התורם להתפתחות נכות קשה ומגביל יציבה והליכה.

אמנם הספסטיות יכולה להופיע במקרים מסוימים בתחילת המחלה, אולם היא לרוב מתבטאת בשלבים מתקדמים יותר, במיוחד עם החמרת המחלה.

יש לציין כי התכווצות שרירים אצל ספורטאים לאחר מאמץ אינה מוגדרת כספסטיות, אלא כתופעה פיזיולוגית תקינה הנובעת מהצטברות חומצת חלב בשריר. ספסטיות היא תגובה פתולוגית שמקורה בפגיעה עצבית.

שיטות טיפול לנוקשות שרירים בטרשת נפוצה

פיזיותרפיה

טיפולי פיזיותרפיה לנוקשות שרירים כוללים לרוב את המרכיבים הבאים:

• תרגילים לשיפור טווח התנועה והשגת גמישות שרירית.
• חימום, גירוי חשמלי, שימוש בסדים או שיטות כמו גיבוס סיריאלי (Serial Casting) למניעת התקצרות השרירים.
• טיפולים רובוטיים ותוכניות אימון מותאמות עשויים לסייע בשיקום השרירים והפחתת הנוקשות.

טיפולי פיזיותרפיה תורמים לשיפור טווח התנועה והגמישות השרירית (איור: Shutterstock)

תרופות

הטיפול התרופתי לנוקשות שרירים עשוי לכלול את המרכיבים הבאים:

• אגוניסטים לקולטני GABA: תרופות אלו יכולות להפחית את הטונוס השרירי. משאבות המזליפות את התרופה ישירות לחוט השדרה מאפשרות מינון מדויק וטיפול ממוקד תוך הפחתת תופעות לוואי. תופעות לוואי כמו יובש בפה וחולשה כללית שכיחות יותר בהזרקה סיסטמית מאשר במשאבות ממוקדות.

• חומרים פעילים נוספים בהזרקה: הזרקות ממוקדות משמשות להרפיית שרירים באופן זמני (למשך 3 עד 6 חודשים).

• חומרי הרדמה: במקרים חמורים בהם מעורבים שרירים רבים, שימוש בחומרי הרדמה לצורך נטרול תחושת השרירים.

ניתוחים

הטיפול הניתוחי בספסטיות כולל לרוב את המרכיבים הבאים:

• ריזוטומיה סלקטיבית גבית (SDR): ניתוח לחיתוך עצבים תחושתיים שמובילים לסיגנל שגוי של ספסטיות. מדובר בהליך בלתי הפיך עם סיכון לפגיעה בתפקודים חיוניים כמו כיס השתן.

• ניתוחים אורתופדיים להארכת גידים, תיקון עיוותים או קיבוע מפרקים.

טיפולים נוספים

• קנביס רפואי: מחקרים תומכים ביעילותו של קנביס רפואי להפחתת טונוס שרירים, אך שימוש ממושך עלול להוביל להשפעות בלתי רצויות בתפקוד הקוגניטיבי.

• טכנולוגיות רובוטיות: מערכות רובוטיות לסיוע בתנועה והתמודדות עם עיוותי שרירים.

לסיכום, ספסטיות בטרשת נפוצה היא תסמין רב-השפעה שמחייב טיפול רב-מערכתי המשלב פיזיותרפיה, תרופות, ולעיתים ניתוחים. כל טיפול צריך להיות מותאם אישית בהתאם למצב המטופל ולדרגת המחלה. התייעצות עם נוירולוג מומחה ורופא שיקום חיונית להתאמת הטיפול האופטימלי.

הערה חשובה: המידע בכתבה מבוסס על ספרות מדעית עדכנית, אך אינו מחליף ייעוץ רפואי אישי. שרות לציבור. מוגש בחסות חברת מרק

פרופ' שי מנשקו הוא רופא בכיר במרכז לטרשת נפוצה ובמרכז למחלות אוטואימוניות במרכז הרפואי שיבא ומנהל השירות לטרשת נפוצה בילדים ונוער בשיבא

עדכון אחרון: יולי 2025

מקורות

1. Patejdl, Robert & Zettl, Uwe. (2017). Spasticity in multiple sclerosis: Contribution of inflammation, autoimmune mediated neuronal damage and therapeutic interventions. Autoimmunity Reviews. 16. 10.1016/j.autrev.2017.07.004.

2. Etoom M, Khraiwesh Y, Lena F, Hawamdeh M, Hawamdeh Z, Centonze D, Foti C. Effectiveness of Physiotherapy Interventions on Spasticity in People With Multiple Sclerosis: A Systematic Review and Meta-Analysis. Am J Phys Med Rehabil. 2018 Nov;97(11):793-807. doi: 10.1097/PHM.0000000000000970.

3. Chang E, Ghosh N, Yanni D, Lee S, Alexandru D, Mozaffar T. A Review of Spasticity Treatments: Pharmacological and Interventional Approaches. Crit Rev Phys Rehabil Med. 2013;25(1-2):11-22. doi: 10.1615/CritRevPhysRehabilMed.2013007945.

4. Azadvari M, Pourshams M, Guitynavard F, et al. Cannabinoids for spasticity in patients with multiple sclerosis: A systematic review and  meta-analysis. Multiple Sclerosis Journal – Experimental, Translational and Clinical. 2024;10(4). doi:10.1177/20552173241282379.

IL-NONNI-00268