הקשר הסבוך בין פסוריאזיס לסרטן עבר כברת דרך במחקר הרפואי. בעבר הייתה מקובלת ההנחה כי אנשים עם מחלת עור מסוג פסוריאזיס נמצאים דווקא בסיכון נמוך יותר לפתח גידולים סרטניים, אם כי מחקר שבחן את ההנחה והופיע בשנת 1982 בכתב העת Nature שלל זאת, וקבע שהסיכון לסרטן בקרב חולי פסוריאזיס דומה לסיכון באוכלוסייה הכללית.

סיכון מוגבר לסרטן העור 

לפני כעשור החלו להופיע מחקרים המצביעים על תחלואה עודפת בסרטן העור בקרב חולי פסוריאזיס. מחקר שהופיע בדצמבר 2012 בכתב העת International Journal of Dermatology ונערך בטאיוואן בחן את הנושא על פי נתונים לאומיים אודות 7,061 חולי פסוריאזיס במדינה, ומצא כי הסיכון לגידולים סרטניים בעור שאינם מלנומה גבוה במיוחד בקרב חולי פסוריאזיס - פי 7.5 יותר מהאוכלוסייה הכללית. הסיכון לגידולים סרטניים בעור שאינם מסוג מלנומה היה גבוה פי 8 בקרב נשים ופי 7 בקרב גברים עם פסוריאזיס. הסיכון היה גבוה במיוחד בקרב תושבי אזורים דרומיים בטאיוואן החשופים יותר שעות ביום לשמש וכן בקרב חולי פסוריאזיס בגילי 59-50. ככל שדרגת החומרה של פסוריאזיס עלתה - כך הסיכון לפתח גידול סרטני בעור גדל.

בנוסף זיהה המחקר סיכון גבוה פי 11 בקרב חולי פסוריאזיס לסרטן העור מסוג מלנומה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, אם כי בפועל הסיכון למלנומה נמוך מהסיכון לגידולים סרטניים אחרים. בישראל מאובחנים מדי שנה כ-10,000 חולי סרטן העור שאינו מלנומה, ועוד כ-1,400 חולי מלנומה.

כמו כן זיהה המחקר בקרב חולי פסוריאזיס סיכון גבוה פי 4.85 לסרטן הלימפומה. מחקר קודם שהתפרסם בנובמבר 2003 בכתב העת Archives of Dermatology בקרב 107,921 נבדקים מצא כי לחולי פסוריאזיס סיכון גבוה פי 2.95 לסרטן הלימפומה.

הסיבה המרכזית לסיכון המוגבר: טיפולי פוטותרפיה

החיבור בין פסוריאזיס לסרטן העור קשור בעיקרו לטיפולי פוטותרפיה שניתנו בעבר למחלה בהיקפים גדולים, ובשנים האחרונות צומצמו באופן דרמטי על רקע הקשר המטריד לממאירות.

פוטותרפיה - דהיינו טיפול באור - מהווה כלי טיפול יעיל במספר רב של מחלות עור. הטיפול מבוסס בעיקרו על חשיפה של העור לקרינה בתחום האולטרה-סגול - כזו הנפלטת גם על ידי השמש - באופן מרוכז ולמטרות טיפוליות. מקור האור עשוי להיות מלאכותי - באמצעות גוף תאורה ייעודי, או מקור טבעי - למשל בטיפולי קלימותרפיה בים המלח. הטיפול עשוי להיעשות בחשיפה ממוקדת לאזור הנגע העורי או בחשיפה מפושטת במקרים של מחלות עור באזורים נרחבים, לרבות פסוריאזיס.

מנגנון הפעילות של הפוטותרפיה אינו ברור לאשורו, אך כבר הוכח במחקרים שקרינה אולטרה סגולה מייצרת המתה סלקטיבית של תאי עור חולים במנגנון של אפופטוזיס (השמדה מתוכננת), וגורמת לדיכוי המערכת החיסונית המקומית בעור באופן המקדם טיפול בעור חולה.

הקשר בן טיפולי פוטותרפיה לסרטן העור החל להתגלות כבר לפני למעלה מעשור, ונקשר לרוב לחשיפה ממושכת לאור לצרכים טיפוליים, בין השאר בקרב חולי פסוריאזיס. במחקר מעקב מאוניברסיטת הרווארד שפורסם במאי 2001 בכתב העת American Journal of Dermatology בוצע מעקב אחר 1,380 מטופלים שעברו טיפולי פוטותרפיה בחשיפה לקרינה אולטרה סגולה מסוג UVA – הקרויים טיפולי PUVA, וניתנים במקרה של פסוריאזיס לרוב בשילוב התרופה פסורלן. כעבור עשרים שנים נמצא בקבוצה הזו סיכון גבוה פי 8.4 לפתח סרטן העור מסוג מלנומה חודרנית. הסיכון היה גבוה בייחוד בקרב מטופלים שנחשפו ל-50 טיפולים מצטברים בפוטותרפיה או מעבר לכך.

מאמר מצרפת שפורסם במאי 2012 בכתב העת European Journal of Dermatology and Venereology ניתח 49 מחקרים בנושא הקשר בין טיפולי פוטותרפיה בחולי פסוריאזיס לסרטן העור מסוגים שונים, הן בארה"ב והן באירופה. הניתוח העלה כי הקשר בין טיפולי פוטותרפיה לסרטן העור נמצא רק במחקרים חדשים יחסית, כלומר שהוא מזוהה רק בחלוף הזמן, וכן נמצא בעיקר בקרב מטופלים שעברו פוטותרפיה לפרקי זמן ארוכים. חולי עור שעברו 200 טיפולים בחשיפה לאור היו בסיכון גבוה מעל פי 2 יותר לפתח סרטן העור מסוג מלנומה חודרנית או ממוקדת בהשוואה לחולים שעברו מספר טיפולים קטן יותר.

הנחיות קליניות בנושא שפורסמו בישראל על ידי האיגוד הישראלי לרפואת עור ומין משנת 2007 קובעות כי הטיפול בקרינה אולטרה סגולה לחולי פסוריאזיס "הצטמצם בשנים האחרונות בכל המרכזים הרפואיים בעולם, ויש להגבילו". באיגוד נקבעו מספר מצבים בהם מתאפשר כיום הטיפול במקרה של הצדקה רפואית, כשהסיכוי לריפוי מהפסוריאזיס גבוה מהסיכון לסרטן, לרבות עד 40 טיפולים בלבד בשנה בקרני UVA (טיפולי PUVA) ללא טיפול אחזקתי או המשכי רצוף, והגבלה של הכמות המצטברת של הטיפולים באור ל-120 טיפולים סך הכול; עד שני קורסים (מחזורי טיפול) שבכל אחד מהם עד 50 טיפולים בחשיפה לקרינה אולטרה סגולה מסוג UVB; וטיפול אקלימי בים המלח למשך חודש בשנה הניתן לחלוקה לשניים בפרקי זמן של שבועיים, כשהזמן המוכח לצורך תהליך ריפויי עומד על 10 ימים לכל הפחות וטיפול משולב עם תרופות בחולים עם עמידות חלקית לטיפול תרופתי - בחשיפה מבוקרת.

נוהל של המכון הלאומי לבריאות ומצוינות קלינית בבריטניה (NICE) קובע במסמך הנחיות מאוקטובר 2012 כי על חולי פסוריאזיס המטופלים בפוטותרפיה לעבור באופן קבוע סריקות לאבחון שומות חריגות החשודות לסרטן העור, ולהימנע לחלוטין מפוטותרפיה במקרה של קבוצות סיכון, לרבות אנשים עם מקרים של סרטן העור מסוג מלנומה בקרובי משפחה, אנשים שעברו טיפולי פוטותרפיה בעבר וחולים עם מחלה גנטית מסוג קסרודרמה פיגמנטוזום. כמו כן נקבע בנוהל כי רופא המציע טיפולי פוטותרפיה חייב להבהיר למטופל כי הטיפול כרוך בסיכון מוגבר לסרטן העור.

מעכבי TNF אלפא

מספר מחקרים ייחסו סיכון עודף לסרטן העור בקרב חולי פסוריאזיס גם לטיפול בתרופות מקבוצת מעכבי TNF אלפא - חלבון המופרש במערכת החיסון ומשמש בתהליך התפתחות דלקות בגוף. תרופות מקבוצה זו (TNF alpha inhibitors) משמשות גם לטיפול בחולים עם דלקת מפרקים שגרונתית ומחלות מעי דלקתיות ולעתים גם לטיפול בפסוריאזיס, ומקושרות בשנים האחרונות במחקרים לסיכון מוגבר להתפתחות סרטן העור. 

באחד המחקרים שפורסם בשנת 2013 בכתב העת British Medical Journal נמצא כי חולים בדלקת מפרקים שגרונתית המטופלים במעכבי TNF אלפא אינם מצויים מראש בסיכון לסרטן, אולם לאחר הטיפול מצויים בסיכון גבוה ב-50% לסרטן העור מסוג מלנומה. תרופת מקבוצת TNF אלפא המיועדות לטיפול בפסוריאזיס כוללות את אנברל, רמיקייד והומירה, והן מפחיתות את רמות החלבון TNF אלפא המצוי בכמויות גבוהות בקרב החולים ובכמויות גבוהות במיוחד בקרב חולים עם מחלה מפושטת.