סרטן השד

כמוניסרטן השדחדשותמה מעודד צמיחה פוסט טראומטית בקרב חולות בסרטן השד?

מה מעודד צמיחה פוסט טראומטית בקרב חולות בסרטן השד?

חוקרים ישראלים מצאו כי תמיכה מחברים מעודדת צמיחה פוסט טראומטית בקרב החולות יותר מאשר תמיכה מבן הזוג

מאת דן אבן
25/10/15
תגובות 0

(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

סרטן השד מהווה מחלה משמעותית בעולם המערבי, בעלת השלכות רפואיות וגם נפשיות בהיבטים נרחבים של החיים. ההתמודדות עם סרטן השד עלולה לעורר מצוקה נפשית משמעותית בקרב החולות ואנשים בסביבתן, ולצד מחקרים שקשרו בין סרטן השד להתפתחות הפרעות נפשיות כגון דיכאון וחרדה, בשנים האחרונות מתפתח המחקר שבוחן מנגנונים חיוביים של צמיחה פוסט טראומטית בקרב החולות, שעשויה להיטיב עם החולה, סביבתה ובן הזוג במתן תקווה ומשמעות לחיים.

 

ההתייחסות לצמיחה פוסט טראומטית בקרב חולות בסרטן השד מבוססת על ההכרה במחלת הסרטן כאירוע אפשרי היוצר טראומה במהדורה הקודמת הרביעית של ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי ה-DSM בשנת 1994. מחקרים בנושא העלו לאורך השנים כי שיעורים משמעותיים של כ-5% עד 19% מקרב חולי הסרטן עלולים לפתח פוסט טראומה, לפי מאמר סקירה משנת 2002 שכלל בעיקר חולות בסרטן השד.

 

צמיחה פוסט טראומטית בקרב חולות סרטן השד מתפתחת לרוב במהלך שלבי הטיפול השונים ועשויה להוביל לתובנות חדשות וחיוביות עבור החולות ולשינוי המבנה הנפשי והתפיסות ביחס לסביבה, באופן שמעניק לאישה משאבים התורמים להתמודדות עם המחלה. חוקרים ישראלים מדווחים עתה כי תמיכה מחברים מאיצה את התפתחותו של מנגנון חיובי של צמיחה פוסט טראומטית בקרב חולות בסרטן השד, יותר מאשר תמיכה מבן הזוג.

 

תמיכה קוגניטיבית

 

החוקרים המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, בית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית תל אביב-יפו והמכון האונקולוגי במרכז הרפואי שיבא בחנו את תופעת הצמיחה הפוסט טראומטית בקרב 80 נשים נשואות שעברו טיפולים למחלה בשיבא, בגיל 53 בממוצע, כחמש וחצי שנים לאחר האבחנה במחלה, המתמודדים עם סרטן השד בשלבים שונים – החל משלב 1 (38.7%) ועד לשלב 4 (40%). . הנשים נתבקשו למלא שאלונים שאומדים את רמות הצמיחה הפוסט טראומטית שהם חווים וכן שאלונים הנוגעים בתמיכה חברתית (social support).

 

המחקר העלה כי תמיכה חברתית עשויה להסביר 32% מתהליכי הצמיחה הפוסט טראומטית של החולות, כששני סוגי התמיכה המשמעותיים בהקשר זה היו תמיכה מחברים ובהמשך תמיכה המבוססת על אמונה פנימית (belief based support). נמצא כי תמיכה מתוך המשפחה – תמיכה מקרובי משפחה אחרים או תמיכה מבן הזוג אינם מהווים תרומה מובהקת לתהליך של צמיחה פוסט טראומטית, וזאת למרות שהנשים החולות דיווחו בשאלונים על רמה דומה של תמיכה חברתית שקיבלו מבן הזוג ומהחברים. במקביל נמצא כי מתן מידע לנשים אודות המחלה מחזק אף הוא את מנגנון הצמיחה הפוסט טראומטית.

 

בבחינת סוגי תמיכה חברתית שונים, שמסבירים לפי אומדן שבוצע במחקר כ-60% מהסיכוי לפתח צמיחה פוסט טראומטית בדרגה גבוהה, תמיכה קוגניטיבית המתבטאת בחיזוק תהליכים מחשבתיים היא היחידה שנמצאה כבעלת תרומה משמעותית על יצירת צמיחה פוסט טראומטית, ואילו תמיכה רגשית שמאופיינת בהפגנת רגשות של אהבה וחיבה לחולה ותמיכה אינסטרומנטלית שמתבטאת בעזרה מעשית לחולה בחיי היומיום, למשל בקניות, בישול וניקוי הבית – אמנם משפיעות על התהליך, אך לא זוהו כבעלות השפעה משמעותית על כלל הממדים של צמיחה פוסט טראומטית בקרב החולות.

 

הממצאים לא הצביעו על קשר בין שלב המחלה והמשתנים השונים שנבחנו, ומנגנוני צמיחה פוסט טראומטית היו יעילים גם בקרב נשים שאובחנו עם סרטן שד מתקדם.

 

במחקר השתתפו פרופ' אילנית חסון-אוחיון, ד"ר רבקה תובל-משיח, פרופ' גיל גולדצויג, ד"ר רינת לוי, נעם פיזם ופרופ' בלה קאופמן, וממצאיו מדווחים בגיליון אוקטובר 2015 של כתב העת Palliative & Supportive Care.

 

בסיכון לדיכאון וחרדה

 

החוקרים מעריכים כי הקשר בין תמיכה חברתית לצמיחה פוסט טראומטית, כפי שעולה מהממצאים, עשוי להיות מושפע מתהליכי עיבוד קוגניטיבי-מחשבתי (cognitive processing) של אירועים מעוררי לחץ, כשהתמיכה מהחברה מאפשרת לחולות פרספקטיבה אחרת על מחלתן, ומקנה להן כלים להתמודדות עם המחלה. המחקר מעלה כי תהליך זה בעיקרו אינו מתרחש בקשר בין החולה לבן הזוג, אלא חולות דווקא נוטות למצוא סוג זה של תמיכה הדרוש לצמיחה פוסט טראומטית בחברים. להערכת החוקרים, זאת משום שבן הזוג עצמו חווה לרוב לחץ כתוצאה מהמחלה ואינו יכול להיות זמין למתן תמיכה, או שהחולה אינה רואה בו שותף אפשרי לשיחות שיוכלו לקדם אצלה צמיחה פוסט טראומטית, למרות שהנשים החולות דיווחו כאמור שבן הזוג מעניק להן תמיכה נפשית באותה רמה כמו חבריהם.

 

ממצאי המחקר מדגישים לפי החוקרים גם את חשיבות הגישה הקוגניטיבית בתמיכה הנפשית בחולות סרטן השד ככלי להעצמת תמיכה פוסט טראומטית, שעשויה להתקבל גם מצד אנשי מקצוע בעת הצורך.

 

מחקרים שונים בשנים האחרונות מבקשים להעריך את תרומתה של הצמיחה הפוסט טראומטית לחולי סרטן בכללם ולנשים עם סרטן השד בפרט. מחקר ישראלי שנערך בבית החולים בילינסון ופורסם ביוני 2015 העלה כי טיפול תומך קבוצתי מעודד צמיחה פוסט טראומטית בקרב חולות בסרטן השד, הן על ידי רכישת מיומנויות להתמודדות בקבוצה והן ביצירת קשרים חברתיים חדשים שתורמים לתמיכה.

 

המחקר נלווה לעבודות נוספות שמנסות לטפל במצוקה הנפשית בקרב נשים עם סרטן השד. מחקר מדנמרק שפורסם באוקטובר 2014 העלה כי הסיכון לפתח דיכאון חמור הדורש טיפול בבית חולים גבוה ב-70% יותר בקרב מטופלות עם סרטן השד בשנה הראשונה שלאחר האבחנה, בהשוואה לנשים ללא סרטן, והסיכויים לטיפול בנוגדי דיכאון בקרב נשים עם סרטן השד גבוה פי שלושה בשנה שלאחר האבחנה. בהמשך העלה המחקר כי הסיכון לדיכאון אינו חולף ונותר גם שנים לאחר האבחנה.

 

ממצאי מחקר מגרמניה שהוצגו בנובמבר 2015 בכנס ISPOR לכלכלת תרופות שנערך במילאנו העלו כי עד 19.2% מחולות סרטן השד המטופלות במרפאות ראשוניות סובלות תסמיני דיכאון או חרדה, והסיכון לתסמינים אלה גבוה ב-27% בגילי 50-41 וב-30% בגילי 60-51, בהשוואה לחולות צעירות מתחת לגיל 40. כמו כן, נמצא כצפוי כי הסיכון לדיכאון וחרדה גבוה ב-20% בקרב חולות עם סרטן שד גרורתי בהשוואה לחולות עם גידול ממוקד בשד.

 

 

Palliative & Supportive Care, doi:10.1017/S1478951515001042

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: