אנגיומה ורידית מוחית ידועה גם כאנומליה ורידית התפתחותית (DVA- Developmental venous anomaly) או מלפורמציה ורידית (venous malformation). אנגיומה ורידית הינה אוסף של כלי דם ורידיים מורחבים בעלי מבנה נורמלי המנקזים דם מרקמה תקינה, ללא הפרעה לתהליך הזרימה, לוריד בודד או מספר ורידים מאספים.
   אנגיומה ורידית הינה  המלפורמציה  (הפרעה מבנית) הוסקולרית המוחית השכיחה ביותר ושכיחותה באוכלוסיה מוערכת בכ- 2-2.6% ללא הבדל בין הגילאים עם שכיחות מעט גבוהה יותר בקרב גברים. למרות שאנגיומה מודגמת היטב גם בבדיקת CT עם חומר ניגוד,  בדיקת הבחירה הינה תהודה מגנטית
 ברוב המקרים אנגיומה ורידית מהווה ממצא הדמייתי אקראי ולא תסמיני אולם, באופן נדיר, דווחו דימומים תוך מוחיים ,פרכוסים, כאבי ראש או חסרים נוירולוגים מוקדיים.
מאחר והאנגיומה הורידית מופיעה לעיתים קרובות עם מלפורמציות וסקולריות אחרות ובעיקר קברנומות, ברוב המקרים התסמינים אינם נובעים מהאנגיומות אלא מהקברנומות המלוות. לפני שמייחסים דמם תוך מוחי לאנגיומה ורידית יש לשלול נוכחות של קברנומה או מלפורמציה וסקולרית אחרת. לעיתים רחוקות האנגיומה עצמה עלולה לגרום לסיבוכים נוירולוגיים משניים לקריש דם במערכת המנקזת של האנגיומה .  במעקב שכלל 492 שנות חיים של 93 חולים עם אנגיומות ורידיות לא דווח כלל על דימומים תוך מוחיים, אוטמים או מקרי מוות הקשורים לממצא. בעבודה רטרוספקטיבית (איסוף נתונים בדיעבד) נמצא כי הסיכון לדמם תוך מוחי מהאנגיומה עצמה הינו 0.22% לשנה בעוד שבעבודה אחרת הסיכון השנתי עמד על 0.68%, אם כי רק מחצית מהדימומים היו תסמיניים.
  יש לנסות ולהימנע מכריתה או צריבה של אנגיומה ורידית שכן לרוב  היא מהווה חלק מהמערכת הורידית המנקזת הנורמלית וכריתה עלולה  לגרום לאוטם ורידי ולהסתיים בתחלואה ובתמותה כך שלרוב הסיכון בניתוח גבוה מזה העלול להיגרם על ידי האנגיומה במשך תקופת חיים.  במידה ובבירור שבוצע בעקבות דימום מוחי,  נמצאה קברנומה המלווה אנגיומה ורידית, יש לשקול את כריתת הקברנומה ולא האנגיומה הורידית.