מסתכלת עליהם, מתבוננת בעיניים

בשמחה, בעליזות שקורנים מהשניים

"את רואה אותי אמא?" שואל הקטן

ומוסיפה הגדולה חיבוק וירטואלי חזק ואיתן

 

מעיני זולגות הדמעות

והלב נשאב אל תוך מערבולות

איזו שמחת חיים מושלמת

ואני? כל היום רק מתלוננת

 

"אמא, את בוכה?" הם שואלים

זה דמעות של שמחה לעצמם הם עונים

ואני מוכרחה להנהן בראשי ומהר

אך הבכי רק גובר וגובר

הזרם בנהר לא הופך איטי יותר

 

זהו, לא מסוגלת עוד

מנתקת את הפלאפון, זה כבר מוגזם מאד

לא אתן להם לראות אותי כך

מתפרקת לחתיכות אל מול המסך

 

איך אני עושה להם דבר שכזה

לא מגיע להם לסבול מזה

לא מגיע להם אמא חולה

חסרת כח, מדוכאת, אומללה

 

וגם לבעלי היקר לא מגיע לסבול

כמה הוא יכול לשאת לבד את העול

להתגעגע אלי יומם ובעיקר ליל

ולחשוב בעצב על מילות אשת חיל

 

ואני לא מתקדמת בכלום

רק מתדרדרת אחורה בלי יכולת לקום

הדיכאון משתלט עלי מכל כיוון

אין לי דרך מילוט כאן ביקום

 

ואם לא מגיע לכולם ממני לסבול

ואני מרגישה רק נטל ועול

אז אולי פשוט הגיע הזמן

לסיים את תפקידי כאן בעולם?!

 

הרגש משתלט עלי חזק ובטוח

לא רוצה את עצמי, הגיע הזמן לנוח

לומר שלום לעולם האכזר

לשחרר את עצמי מכל רגש מר

 

ולא, הכאב רק הולך ומתעצם

כי אין דרך למחשבותיי להתגשם

שריטות מכאיבות ממלאות את ידי

נשמתי סובלת עד בלי די

 

אני לא רוצה להיות פה, סופית!

אבל זו הרי מחשבה אגואיסטית

אני אלך לי לעולם שכולו טוב

ומי מבטיח שלא אשאיר אחרי מכאוב?

 

והעוברה הקטנה שבתוכי, מה יהא עליה,

אם אתאבד, גם היא תתאדה מאליה?

וכי למה זה מגיע לה עונש כה מחמיר

ואפילו טרם זכתה לנשום לתוכה אוויר?!

 

המטפל הזוגי ששומע את דברי

כמובן ששואל מיד מהם תכנוניי

ואני עונה לו בציניות לשאלה

"אה, התכנון כבר כתוב מילה במילה"

 

'וכי מה חשבת לעצמך

שאני סתם נסערת ובוכה?

הרי אם הייתי יכולה לבצע את זממי

לא הייתי מתוסכלת ומיואשת מעצמי

 

זה שורף הכאב, התסכול שבלב

והמחשבות לא הופכות אותו ליותר שליו

ובאין ברירה ממשיכה לסבול

ולקוות שאולי אני לא כזאת עול

 

מנסה לסלק את המחשבות המתרוצצות

לא לחשוב על אחרי, לא לנסות אפילו לרצות

רק לעבור בשלום את הרגע

ולנסות להרגע בלי פגע

 

מלחמה בתוכי משתוללת

מי לחיים ומי למוות

המתח מורגש בכל אבר ואבר

זקוקה לחיבוק חזק, עכשיו- לא מחר!

 

ובאין חיבוק מרגיע ומגונן

מבקשת כדור שאת הרגש יעמעם

ושוב אשקע בתוך עולם שלו

ואחכה למחר, לחיבוק שיחמם את הלב