תבלינים מומלצים בתזונה הטבעית - חלק א' מאת: צביקה קורן, תזונאי ומנחה סדנאות צום מיצים   מה זה תבלין ? (מתוך ויקיפדיה) "תבלין הוא חומר המוסף למזון לשם שיפור טעמו, בדרך כלל בכמויות קטנות יחסית לשאר מרכיבי מנה של המזון. התבלינים מיוצרים מצמחי תבלין באמצעות טחינתם. התבלינים יכולים להיות מופקים מפרי, זרע, שורש או קליפה של צמח. צמחים המשמשים כתבלין בצורתם הטבעית קרויים עשבי תיבול. יש תבלינים המיוצרים באופן מלאכותי, הקרויים "חומרי טעם וריח". בעת העתיקה ואף לאחר מכן היו התבלינים פריטי מסחר יקרים ומבוקשים ביותר. לתבלינים שונים יוחסו סגולות ריפוי,  שהעלו את ערכם עוד יותר. כמו כן, לחלק מהתבלינים תכונות המסייעות בשימור המזון. בתבלינים בעלי טעם דומיננטי נעשה שימוש לעתים לטשטש טעם הריקבון במאכל, בייחוד בתקופות בהן הייתה בעיה בשימור וקירור מזון. 1.      אילו תבלינים בשימוש / מומלצים בתזונה הטבעית? בגישת התזונה הטבעית מומלץ להשתמש בתבלינים לא חריפים כמו: בזיליקום, זעתר, מיורן, אורגנו, טימיה, טרגון, כמון, קימל, זרעי סלרי (כוסברה), שומר, אניס, פטרוזיליה, שמיר, עם זאת ישנם יוצאים מהכלל שאינם "מתונים" כמו: זנגביל, כורכום, קינמון. 2.      מה הסגולות של התבלינים שהזכרת? רוב התבלינים המתונים משפיעים בצורה חיובית על מערכת העיכול ועל מערכות אחרות בגוף. הם מרגיעי גזים ויש בהם חומרים נוגדי דלקת (במערכת העיכול, הנשימה, כלי הדם והמפרקים, חניכיים), נוגדי חמצון, משמידי וירוסים, חיידקים (קולי, הליקובקטור פילורי, ליסטריה) ופטריות ואנטי סרטניים. בשימוש חיצוני: לעקיצות יתושים וחרקים, חתכים, גירוי עור, פטריות, כוויות,   הבזיליקום למשל משמש גם לאיזון רמת הסוכר בדם, התקררות ושיעול. זעתר – למחלות דרכי הנשימה והעיכול (גזים, כאבי בטן, שלשול), דלקות בדרכי השתן אורגנו – לדלקות (מעיים, נשימה, כלי דם), משמיד חיידקים (קולי, הליקובקטור) מניעה וטיפול בסרטן ובטרשת עורקים (מחקר ההמבורגר) , אנטי פטרייתי (קנדידה וטפילי מעיים), שחרור ליחה, נגד שיעול) כמון: מונע גזים וכאבי בטן, משפר עיכול, השמן - משכך כאבים, אנטי בקטריאלי  ונוגד דלקת. טרגון: נוגד חמצון, אנטי סרטני, מפחית סימפטומים של סכרת, מרגיע ומאזן לחץ דם. 3.      מה עושים התבלינים החריפים? מחממים, מאזני סוכר, אנטי דלקתיים, אנטי חיידקיים, אנטי סרטניים, נוגדי כאבים (כורכום, צ'ילי) קינמון הקינמון נמכר כאבקה, "מקלות" ושמן אתרי והוא משמש בתעשיית המזון וברפואה העממית. זהו תבלין ריחני מחמם, מעורר, מרפה עוויתות והתכווצויות, מחסל חיידקים, וירוסים ופטריות. הורדת רמת סוכר בדם: במספר מחקרים שהתקיימו בארה"ב, במלזיה ובפקיסטן נמצא, כי הקינמון מוריד רמת סוכר, שומנים וכולסטרול אצל חולי סוכרת. עוד נמצא, כי צריכה קבועה של קינמון (רבע כפית) עשויה למנוע התפתחות סוכרת. לכן, כדאי לתבל מאכלים עשירים בפחמימות עם קינמון. הקינמון מאט את קצב פינוי המזון מהקיבה ומפחית את רמת הסוכר בדם לאחר ארוחה. שימושים נוספים: בשל איכותו המחממת, הוא משמש לטיפול בהתקררויות ומחלות בדרכי הנשימה. טיפול בדלקות חניכיים ובפטרת הפה טיפול בהפרעות במערכת העיכול (צרבת, גזים, מעי רגיש, דלקות, שלשול, קנדידה, חוסר תיאבון). עשוי לפעול בצורה יעילה כנגד החיידק הגורם  לכיב קיבה (הליקובקטור פילורי). מונע יצירת קרישי דם ומפחית דימום יתר במחזור, מפחית כאבי מחזור. הקלה בכאבי שרירים ומפרקים. טיפול ב"מצבי רוח" (עצב, דיכאון, איבוד עניין). שיפור ביכולת הקוגניטיבית (בהרחה). טיפול באלרגיות. תה מחמם לחורף: רבע כפית אבקת קינמון, או שני מקלות, 5 זרעי ציפורן, חתיכת שורש ג'ינג'ר. לא מומלץ לנשים הרות ולסובלים מיתר לחץ דם. בכמות מופרזת עלול לגרום לדלקות - להשתמש בהדרגה.   זנגביל (ג'ינג'ר) הזנגביל (ג'ינג'ר), מוכר כקנה שורש בצבע חום בהיר. טעמו חריף ומרענן. הוא מוזכר כבר במשנה. משתמשים בשורש בצורות שונות - טרי, מיובש, מסוכר, כסירופ, כשמן אתרי וטחון. הזנגביל משמש לתיבול מאכלים וברפואה עממית הוא אחד מצמחי המרפא החשובים. הזנגביל הוא נוגד חמצון רב עוצמה. להלן כמה מסגולות המרפא של הזנגביל שאוששו במחקרים מדעיים: 1.   הגנה בפני סוגי סרטן ועידוד השמדה עצמית של תאי סרטן. 2.   הקלה על בחילות בוקר והקאות בהיריון, בנסיעה, בהפלגה, בטיסה ובמהלך טיפולים כימותרפיים. 3.   הקלה על כאבי בטן, התכווצויות, גזים והפרעות עיכול אחרות. 4.   מניעת נזקים של החיידק הליקובקטור פילורי אשר נקשר לכיב קיבה (אולקוס) וסרטן במערכת העיכול. 5.   הגנה ממחלות מעי דלקתיות וטיפול בהן (מעי רגיש, קוליטיס וקרוהן). 6.   מניעה וטיפול בתהליכים דלקתיים במפרקים, בשרירים, במערכת הנשימה ובכלי הדם. 7.   הקלה בכאבי ברכיים ובכאבי דלקת פרקים שיגרונית (ארטריטיס). מקורות: http://www.igl.co.il/search.php  ,  http://www.ncbi.nlm.nih.gov/sites/entrez אופן השימוש: רצוי להשתמש בשורש הטרי ופחות באבקה או בשורש המסוכר. לא רצוי להשתמש בשורש מקומט או נגוע. אפשר לשמור במקרר, או במקפיא בשקית ניילון. אפשר לחתוך את השורש לקוביות קטנות ולהוסיף לתבשיל, מרק, או דייסה. אפשר לגרר, להוסיף מים רותחים ודבש ולשתות כתה. למצבי דלקת, התקררות, שיעול וגזים כדאי לבשל את השורש יחד עם קינמון ושומר למשך 10 דקות. לזנגביל, בדומה לשום ולשמן דגים, השפעה מדללת על הדם ולכן הוא מועיל במניעת חסימות של כלי דם, אך אנשים הנוטלים תרופות לדילול הדם חייבים להגביל את השימוש בו. סוף חלק א' המשך בפוסט הבא - תבלינים - חלק ב'