בוקר טוב אויבת, אל תתקפי, פניי לשלום

זה לא המקום שלך יותר. היית פה תקופה ממשוכת, משמעותית, כבשת, הצבת גבולות, סימנת טריטוריה, הנפת את דגלך המאיים, היית פה כדי להישאר. לימדת אותי הרבה, למדתי מלחמה מה היא, למדתי את ערך החיים, למדתי על הדברים החשובים באמת. מילאת את תפקידך, ובדרך משונה אני אפילו מודה לך על הייסורים שעברתי מאז שהגעת, מודה לך על לילות ללא שינה, מודה לך על גוף כואב ונפש מרוסקת. תודה לך, עכשיו לכי לדרכך. הגיע זמני להפיק את לקחי המלחמה, לאסוף את השברים ולדאוג שיהיה פה שלום, שתשקוט האדמה, שהגוף יתאושש, שהנפש תחזור ותרים ראשה, תפקח עיניים, תאהב את הכחול והירוק והצהוב והאדום, את הצלילים ואת פני האנשים, די, תני לי להרגיש. תני לי להיות חלק ממשהו טוב, אני לא יכולה לעשו זאת כשאת פה. 

כל לוחמת צריכה להכיר את האויבת שלה מקרוב, אלוהים יודע כמה התקרבנו. לרגעים ארוכים דימיתי אותך בת-ברית. התבלבלתי. אנחנו לא בצד אחד יותר, שובי למקום ממנו הפצעת אליי ללא הכנה מוקדמת, תני לי לחיות בשלום. הניחי לי לאכול, לשמוח, להשלים, לאהוב. את זה את חייבת לי, את זה אני חייבת לעצמי.