אקדים ואומר:אינני רופא ואין לי כל הכשרה רפואית

הרקע שלי -(על קצה המזלג)

בן 55 ,לפני כשנה עברתי אירוע מוחי עם חולשה קשה בצד שמאל.
לאחר אישפוז קצר במחלקה נוירולוגית,הועברתי לשיקום.
לאט ובעקביות,התחלתי להבין את האמת האיומה(שהרופאים לא רוצים שנדע):
האמת הפשוטה היא שנכון להיום,אין לרפואה המודרנית כל מענה לבעיה.
לעיתים קרובות נתקלתי במצבים שבהם הרופא ו\א איש צוות רפואי היה נבוך וחסר אונים מול שאלות קשות.אחד הדברים הראשונים שלומדים בבתי ספר לרפואה הוא שלגוף יש מערכת חיסון מופלאה היודעת לתקן עצמאית כמעט כל פגם בגוף לרבות שיקום תאים שנפגעו-כאמור,בכל הגוף,אך רק לא במוח-תאי מוח אינם מתחדשים.
ממצאים אלה אינם מעניינים את הגוף.לא עובר יום אחד מבלי שהגוף מנסה לתקן עצמו,לבנות דברים מחדש ובשיא תהליך זה מופיעה התופעה המוכרת בעגה הרפואית"שיקום ספונטני".תופעה זו מופיעה בגלים,אך משום מה,הרופאים אינם מקדישים לה תשומת לב ראויה(כך זה היה בכל אופן במח' השיקום שבה הייתי).
מאחר שהבנתי את הפוטנציאל האדיר שגלום בתופעה זו,החלטתי שאני עושה  בזה שימוש:למדתי להקשיב לגוף כשהוא מדבר אליי(והוא מדבר הרבה)וללמוד את שפתו ולזרום עם זה(זה עזר לי רבות בהליך השיקום)
המסר שאני רוצה בעצם להעביר הוא שההחלמה צריכה להתחיל קודם מהראש שלנו,ללמוד דברים ולא לפחד ממושגים רפואיים כי בת'כלס מה שיש לרפואה להציע זה טיפול תרופתי מונע וטיפולי פיזיוטרפיה
עם כל הכבוד לפיזיוטרפיה-ויש כבוד-הפיזיוטרפיה מחזקת את מה שיש,לוקחת את זה למקומות הנכונים,הפיזיוטרפיה אינה יוצרת יש מאין!.
חשוב לי לציין:קטונטי מלחלוק על רופאים ועל הטיפולים הרפואיים-המסר שלי לאלו שעברו אירוע מוחי:הפעילו את המוח שלכם והרבה,כי שם אולי טמון המפתח לבעיה