מחלת פרקינסון הינה מחלה ניוונית של מערכת העצבים המרכזית הפוגעת בעיקר האוכלוסיה המבוגרת. למרות שמאפיני המחלה העיקרים הינם מוטורים וכוללים איטיות בתנועה, טונוס שרירים נוקשה,רעד במנוחה,ה פרעות ביציבה  ובהליכה ונפילות חוזרו קיימים מאפיינים רבים לא מוטורים. בין הסימנים הלא מוטורים ניתן למנות דכאון, הפרעות שינה, הפרעות במערכת העצבים האוטונומית כגון אימפוטנציה וצניחת לחץ דם בעמידה, כאבי שרירים, ירידה קוגנטיבית,עצירות ,סבוראה של העור,שינוי בכתב היד ועוד. הבסיס הפתולוגי למחלה כולל ניוון של תאים בגזע המוח המייצרים מתווך כימי בשם דופמין. הטיפול העיקרי במחלה כולל תכשירים הכוללים את המרכיב לבו -דופא ההופך לדופמין לאחר חדירתו למוח, אולם לדאבוננו יעילותו מוגבלת והשמוש בו כרוך בתופעות לואי בעיתיות. למרות יעילות התכשיר, מדובר בטיפול סימפטומטי בלבד והוא איננו יכול לעכב או לעצור את קצב התקדמות המחלה. גם טיפולים אחרים, תרופתיים וכירורגים, לא נמצאו כבעלי פוטנציאל לעצור את המחלה אלא רק לטפל בסימפטומים המוטורים במידת הצלחה בינונית. קיימות עדויות כי טיפול בקואנזים 10 עשוי לעכב,ב מידת מה, את מהלך המחלה,אולם רק במינונים גבוהים מאוד הכרוכים בעלויות גבוהות. מחקר נוסף הדגים כי טיפול בתכשיר אזילקט (רסגלין) במינון יומי של 1 מ"ג  הינו בעל אפקט "נויורפרוטקטיבי" ועשוי להשפיע על מהלך המחלה,אולם נתונים אילו עדיין נתונים במחלוקת.
נכון להיום, נראה כי עיקר הטיפול במחלה, כמעט 50 שנה לאחר התחלת הטיפול בדופא, נותר עדיין סימפטומטי בלבד.