הרשי לי לומר לך את דעתי הנחרצת, גם אם היא לא תהיה לרוחך: אין, לא היה ולא יהיה אלוהים! העולם הבא הוא אגדה וכמוהו גם גן העדן והגיהינום. יש רק את החיים שניתנו לנו לחיותם פעם אחת ויחידה - על הטוב והרע שבהם. אף אחד מחוץ לך עצמך לא יוכל לעזור לך לחיות את החיים הטובים והנכונים שלהם את ראוייה. הכפילות שבתוכה את חיה מובנת לגמרי והיא תוצאה של המחלה שמבלבלת לגמרי את כל מי שנקלע אליה. אבל לאלוהים אין שום קשר למה שעובר עלייך, זה בטוח!

איש באמונתו יחיה...
ואולי אני מידי משליכה כי נח לי ככה 
גם לפי מה שאני מאמינה נאמר: פתח לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לך פתח כפתחו של אולם
ז"א אלוקים מצפה מהבן אדם שהוא יעשה את הצעד הראשון ומשם הוא כבר יפתח לו את הדרך...
אבל לי נמאס כבר לנסות ולנסות ולהרגיש שאני לבד בכל הסיפור ויש לו תוכניות אחרות לגבי
אני כן מאמינה בו וזה מה שמחזיק אותי בינתיים

כדברייך, איש באמונתו יחיה. ואולי נסחפתי מידי, אם כי זו באמת השקפת עולמי. ואם האמונה מחזקת אותך ולו במקצת - אז באמת מוטב כך... 

לבי איתך.
הלואי ויכולת להקל על עצמך את העומס 
הציפיות, הדרישות הסביבתיות, הדרישות מעצמך, 
תחושת האחריות 
על הבעל שלך, על הילדים שלך, 
ובתרבות הדתית שבה את חיה 
עוד יותר לוחצים
ומצפים
ודורשים
חישבי: כמה שהיה מקל עליך
אם היית מאמצת גישה כשלי
שמצמצמת את "הצריכים" למינימום
שמפרגנת לעצמי להקל ולסלוח לעצמי 
גם אם מטיחים בי 
שאני אגואיסט, שלא מספיק עזרתי לזוגתי, שאינני משקיע מספיק בזוגיות, 
אבל אני רוצה להרגיש טוב, לשחרר, להנות, להקליל, לפייס את עצמי 
ואני מסוגל להגיד לכל העולם שיקפוץ לי
שאני קודם כל מחבק את עצמי
ואז גם תהיה לי יכולת
להכיל יותר, לתמוך פה ושם באחרים

אלוהים הוא נכס
אם יודעים להשתמש בו נכון
וסליחה שאני מחפיץ את מה שקדוש וטמיר בעיניך
יש אלוהים
אבל לא בהכרח כזה שברא את העולם, או שהוא כל יכול, או שאיכפת לו ממה שקורה לך ולי
אולי 
אלוהים הוא רק מניפולציה טובה של הנפש שלנו,
צורך פנימי שלנו, 
המצאה שיכולה להיות מבורכת ומחזקת
- ודת ופולחן ורבנים שאומרים לך מה לעשות, זה משהו אחר לגמרי, לא שייך.
אם זה עושה לך טוב - לכי עם זה.
אבל אם זה רק מפנה את האצבע המאשימה אליך, 
המסכנה, המיוסרת, המתמודדת מול כוחות עצומים, 
אז זה רע לך. - 
אינני מנסה חלילה לפגום באמונתך, כי זה מה שמחזיק אותך, ועל זה את נשענת, 
אבל קחי את האמונה למקום שיהיה טוב לך, שיקל עליך, 
קודם כל חבקי את עצמך, 
חימלי על עצמך, 
אהבי את עצמך. 
רק אחרכך תוכלי 
להפנות משאבים מסויימים 
כדי לרצות את הסביבה, את הדת, את המשפחה, את הרבנים, את בעלך, את הילדים, את הקהילה - אלוהים (לא אלוקים, כבודו במקומו מונח, וגם אני התחנכתי בחינוך דתי עד גיל 12), כמה שהרשימה הזאת ארוכה וכמה קשה להיות אשה דתיה במצבך. 
ברוכה תהיי, 
חזקה תהיי
מיצאי את הדרך לאלוהים שלך, שהוא רחום וחנון, רב חסד וחמלה, 
שמבין אותך, ומאשר לך להקל את טבעת החנק, את המשא הכבד לעייפה, 
שאוהב אותך בלי תנאי
שמלטף את ראשך ומרגיע 
שאת good enough (מספיק טובה)
שאת לא מסוגלת כרגע להרים את הנטל הכבד שהתרבות שבה גדלת הפילה על כתפיך הצנומות. 
אני הקטן והעני ממעש, סתם בנאדם, 
מזדהה איתך
ורוצה שיהיה לך טוב, 
בלי להכיר אותך.
הלואי ויכולת לאהוב את עצמך
כפי שאני אוהב אותך.