ישבתי מולה
אסיפת הורים
היא לצידי אני לצידה
שתינו מולה 
היא פתחה ואמרה, 
שחבל שהגעתי כי אין על מה
ואני חושבת, למה?
האם יש על מה לדבר, רק כשרע?!
האם רק כשלא הולך  אז צריך לבוא למורה?! 
ועונה: 'מה זאת אומרת למה באת?
הגעתי להתמלאות בנחת.'
והיא מילאה ומילאה
וביתי חייכה לצידי ולמולה

ולסיום היא הגישה לי מכתב
כתוב בכתב יפה ומעוצב
מכתב מביתי אל אבא ואמא
אקרוסטיכון מושלם של ילדה תמימה
מלא אהבה והודיה 
מלא הערכה על נתינה.

עיני צדה דווקא את בקשתה
מבין השורות קראתי את חרדתה
'בבקשה שנעשה הסכם שלא תעזבו אותי אף פעם לבד
ושנישאר תמיד תמיד יחד'
כך ילדתי בתמימות כואבת
כך ילדתי במכתבה כותבת.

זץ כואב חודר את קירות לבבי
חרדתה נגעה בחרדתי
זוכרת את עצמי כילדה חרדה להורי
מדמיינת איך קורה להם משהו איום והם נעלמים מחיי
ומשאירים אותי יתומה אומללה
בלי משענת ולב להכלה.

נזכרת בכאב, איך רק אתמול וגם היום
עת עמדתי על פתחו של תהום
תהום של כאב,ייאוש ודיכאון
אפופה בעצב, מוכת יגון
מייחלת לסופו של שיגעון 
מתחננת אל הריבון
שיפיל אותי למטה לבלי קום
שיקח אותי אל מחוץ ליקום
שיפסיק את מנת ייסורי בעולם
שלא אחוש יותר כאב לעולם.

כמה אגואיסטית יכולה אני להיות
אל מול בקשה תמימה שכזאת?
איך אעזוב אותה אל מול כאלו מילים?
הן התחייבתי כאמה לדאוג לה לעולמים

ונפשי נעה ונדה בייסורים
בין חיים למוות, למוות בחיים
אמשיך לחיות בשבילך ילדה 
גם אם אסבול כל שניה ודקה
את הבטחתי לך אנצור עימי
במיוחד ברגעי משברים.
ולוואי ולא יהיו בכלל 
ונדלג מעליהם בצעד קל.

אוהבת אותך ילדה אהובה ושנונה
תודה שהבעת את חרדתך הכנה 
תודה שהזכרת לי את תפקידי  כאמא
בטוחה שנדע ימים טובים יותר לימים ימימה