מהי מחלה

מתוך מקום של נסיון, כשאני מנסה לברר לעצמי ,מהי מחלה? אני מאמינה שזה מקום של חוסר הקשבה עצמי. חוסר הקשבה לנפש ,לגוף, לרגשות, לנשמה.
כשאני נמצאת במקום מאוזן ואני מקשיבה לגופי,אני אוכלת כשאני רעבה-ולא מחכה לילדים, לאורחים ,לבעל. אני נחה כשאני עייפה- ולא רק לאחר שסימתי את כל "המטלות" שממילא לא נגמרות .אני צוחקת בפה מלא -מבדיחה טובה.אני בוכה בכי מלא ולא עצור בסצנת דרמה בסרט טוב. או כשמישהו ריגש אותי.ואני מתכסה בשמיכה בסרט אימה.
אני מרגישה -ואני נותנת לזה ביטוי
המחלה מתחילה לקנן בתוכנו עוד הרבה לפני שאנחנו יודעים. היא חיה בפנים ומאותתת. לרוב אלה סימנים שאנחנו משתיקים עם אקמול, או מתיחסים אליהם כלאחר יד ועוברים הלאה.
זה יכול לבוא לידי ביטוי ככעס עצור על בין זוג או תסכול בעבודה, הלחץ בבקר כדי להספיק להגיע בזמן.הרצון להיות בשליטה כל הזמן ועל הכל.
זה אורח החיים והמירדף המטורף אחרי....לא תמיד ברור לנו אחרי מה.
כי הרי הכל פה. אבל אין לנו זמן ויכולת לראות ולהנות ממה שיש.אנחנו לא מודעים ולא חשים ברגשות העצורים בתוכנו.
מהר מאוד אנחנו מתרגלים לכאב הראש שמתנחל לו פעמיים בשבוע ,ורואים בו אורח קבוע, ואם הוא התאחר אנחנו דואגים .כי הוא מזכיר לנו לקחת אקמול, ונותן לנו לגיטימציה להכנס למיטה. למרות שבמטבח מהפכה וארוחת הערב לא מוכנה. וזה לא משנה אם אנחנו גבר או אישה. אנחנו לא מרשים לעצמנו לעשות סתם אתנחתא בלי סיבה. ולבלות את הבקר בבטלה ללא מטרה.
נכון, לפעמים אנחנו כן עוצרים ואפילו מתפנקים.
אבל עם איזו כמות של רגשות אשם


אז אם הדברים הללו דיברו אליכם, אפילו טיפה.תעשו לעצמכם טובה ,
קחו אתנחתא, תנשמו עמוק. ותחשבו על משהו קטן שיכול לעשות לכם כרגע טוב.

תרגעו ותהנו!