הי סנייק,
אני לא מכירה את הסרט לצערי, אולי בהזדמנות אראה אותו,
בכל אופן שקראתי את מה שכתבת חשבתי על האופן בו הילדים גדלים היום לעומת לפני עשר שנים ויותר.
אם פעם הילדים כל הזמן היו בחוץ, השתוללו, קפצו, שיחקו וכד',
היום יש יותר מגמה של בבית מול המחשב והטלוויזיה.
איזה הורה לא מכיר את המאבק עם הילד שיעזוב קצת את הטלוויזיה??
אפילו לעשות קניות בסופר אפשר דרך המחשב בבית...
אז המציאות ההזויה הזאת כבר כאן, לא רק בסרט בידיוני,
ובאמת לא נותר אלא לקחת את עצמך בידיים, לקחת אחריות אישית,
לעשות פעילות גופנית,
לצאת עם הילד לטייל,
ללכת לים (עם כובע וקרם הגנה) וכד'.
אני מצטרפת אליך להמלצה ולמגמה,
שלך,
מיכל

אז ככה, אין לי אומנם ילדים (אני רק בחורה בת 19), אבל יש לי אחים קטנים. אמרת 10 שנים, אפשר ללכת הרבה יותר קרוב. כשאני הייתי בגיל של אחותי הקטנה, נורא אהבתי לטייל בשדות שהיו לנו מחוץ לבית. עכשיו היא יושבת לידי, ופשוט מנסה לחשוב מה היא יכולה לעשות. היא הגיעה למצב שהיא לא יכולה יותר לראות טלוויזיה או להיות במחשב, ועדיין לא מוכנה לקרוא או לעשות משהו בחוץ.