דלקת מפרקים בראי הרפואה הטבעית

הקדמה

קיימים עשרות מצבים שיכולים לגרום לדלקת מפרקים (ארתריטיס). המילה 'ארתריטיס' הינה מונח רחב לתיאור מצבים אלו, כאשר המוכרות ביותר הן האוסטאוארתריטיס והראומטואיד ארתריטיס.

        *Rheumatoid arthritis = RA - ראומטואיד ארתריטיס - דלקת מפרקים שגרונית
        *Osteoarthritis = OA - אוסטאוארתריטיס - דלקת מפרקים ניוונית

מחלות אלו כל כך נפוצות ומלוות אנשים שנים רבות (אם לא כל החיים). הן משנות אנשים מקצה לקצה וניתן בהחלט להבין זאת - אין להתעלם מהעובדה, שלחיות עם רמות כה גדולות של כאב ומגבלות פיזיות יכולות לשנות את החיים כולם. החולים סובלים ולומדים, בלית ברירה, לחיות עם הכאב, והמשפחות והסובבים חסרי אונים מול היכולת לעזור.

הערה: קיימת גם דלקת מפרקים של גיל הילדות שסיבתה לא ידועה. הטיפול הנטורופתי אינו מבדיל בינה לבין דלקת המפרקים של הגיל המבוגר מאחר והנטורופתיה לא מטפלת במחלה אלא בבן האדם.

מתי ניתן לחשוד שמתפתחת דלקת מפרקים?  מה ההבדל בין ראומטואיד ארתריטיס - דלקת מפרקים שגרונית, לבין אוסטאוארתריטיס - דלקת מפרקים ניוונית? מה מציעה הרפואה הקונבנציונלית בנושא? איך מאבחנים ומהם הסימפטומים? האם לנטורופתיה באמת יש מה להציע?

הגדרה וסימפטומים

RA - ראומטואיד ארתריטיס

מחלה אוטו-אימונית כרונית שבה מערכת החיסון תוקפת את הרקמות הבריאות וגורמת ליצירת דלקת הפוגעת במפרקים רבים. בדרך כלל, הפגיעה היא סימטרית בשני צידי הגוף - בעיקר במפרקים קטנים יותר כגון, אצבעות הידיים והרגליים, שורש כף היד והקרסוליים. קיימת חלוקה לקבוצות של דלקות מפרקים לפי האזור ומספר המפרקים הפגועים, למשל, פולי ארתריטיס (Polyarticular Arthritis) היא דלקת הפוגעת בכמה מפרקים, שהיא עצמה מחולקת לקטגוריות לפי מיקום המפרקים הפגועים, ולעומתה מונו ארתריטיס (Monoarticular Arthritis) שהיא דלקת הפוגעת רק במפרק אחד.

המחלה יכולה להתפרץ בכל גיל, אך הממוצע נע לרוב בגילאים 25-40 כאשר היא עשויה להחמיר עם הזמן. לנשים יש נטייה לסבול מהמחלה פי שלוש.

RA היא מחלה מערכתית שעשויה לפגוע באברים נוספים פרט למפרקים. הדלקת במפרקים עלולה להתפשט ולהגיע לריאות, שרירים, עור, כלי דם, קרום הלב ועוד. במפרקים קיימים אודם, חום ונפיחות ובשלבים מתקדמים גם דפורמציות (שינוי צורה, עיוותים) של המפרקים. המפרק מרגיש רך למגע כי הנוזל הסינוביאלי מודלק והרקמות הרכות נפגעות. ישנם כאבים ומוגבלות תנועתית עד כדי נכות.

ב- RA הכאבים מוקלים בתנועה ומוחמרים במנוחה וקיים קשיון בוקר משמעותי, ארוך ומייגע. בבדיקות דם תראה שקיעת דם מוחשת - דבר המעיד על מצב דלקתי, בחלק מהמקרים יהיה גם RF (ראומטואיד פקטור) חיובי ואז המחלה תהיה קשה יותר. מאוד אופייני שלמחלה מתלווים גם עייפות גדולה, חולשה, תאבון ירוד, ירידה במשקל, חום נמוך של פחות מ- 38 מעלות ודיכאון.

* מה זה ראומטואיד פקטור?

RF הינו נוגדן IgM שמופיע במחלות אוטואימוניות רבות  וביניהם גם עשוי להופיע בדלקת מפרקים. במשך הרבה מאוד זמן RF היה מדד האבחון הבלעדי, אך היום  קיימים מדדים נוספים לאבחון. RF יכול להופיע גם באנשים בריאים (באחוז נמוך אומנם, אך עדיין קיים).
OA - אוסטאוארתריטיס

מחלה על רקע ניווני של הגיל המבוגר בעיקר, ללא הבדלה בין נשים לגברים. אין זו מחלה אוטואימונית, אלא מצב של התבלות ושחיקה של סחוסים תוך גדילה מפצה של עצם לא איכותית הבאה לידי ביטוי כאוסטאופיטים, שהם בליטות (זיזים) בעצמות המפרק הגורמים לכאבים. קיימת דלקת קלה של מעטפת המפרק.  OA פוגעת באופן לא סימטרי בעיקר במפרקים הגדולים (ברך, כתף, אגן), גב תחתון ובמפרק הדיסטאלי שבקצות האצבעות, היא תוקפת בגילאי 40-70 ומעלה. המפרקים מאבדים מגמישותם, ישנה הגבלה בתנועה, הכאבים מוחמרים בתנועה ומוקלים במנוחה (בדיוק ההפך מ- RA)בבדיקות הדם שקיעת הדם נורמלית. לא תמיד קיים קשיון בוקר - אך אם הוא קיים הוא לא דומיננטי כמו זה שב- RA ובדרך כלל מסתכם ב- 15-30 דקות.  OA תפגע אך ורק במפרקים, זוהי אחת המחלות המפרקיות הנפוצות ביותר והסיכויים לסבול ממנה עם התקדמות הגיל הם גבוהים מאוד.
 
טבלת סיכום - ההבדלים בין OA לבין RA





RA - דלקת מפרקים שגרונית


OA - דלקת מפרקים ניוונית


 




לא ידוע. יש השערות לגבי גורם ויראלי, גנטי וגורמים סביבתיים כגון תזונה


גורם ראשוני אינו ידוע
גורם שניוני - יכול להיות שחיקה, טראומה, עיסוק


גורם




דלקתי, אוטואימוני


ניווני, על רקע גיל מתקדם, שחיקה, טראומה


רקע




קשיון בוקר קשה - בדרך כלל למעלה מ- 30 דקות. וככל שהמחלה מתקדמת הקשיון קשה יותר


15-30 דקות, אם בכלל


קשיון בוקר




מוקלים בתנועה ומוחמרים במנוחה


מוחמרים בתנועה ומוקלים במנוחה. לא תמיד קיים כאב, אך יש הגבלה תנועתית.


כאבים




בעיקר במפרקים קטנים יותר כגון, אצבעות הידיים והרגליים, שורש כף היד והקרסוליים. עיוותים של האצבעות


מפרקים גדולים, המפרק מאבד מגמישותו.


מפרקים




פגיעה סימטרית באופן שווה בין שני צידי הגוף (בדרך כלל)


פגיעה לא סימטרית. למשל, יכולה להיפגע ברך אחת בלבד


מיקום




25-40


40-70


גיל




אדומים, חמים, רכים למגע, כואבים ונפוחים מהדלקת.


נשחקים ומתבלים עקב פגיעה ברקמת סחוס, אין אודם ולא חמים למגע.


מצב מפרקים




חיובית - רקע דלקתי


שלילית


שקיעת דם




מחלה מערכתית המערבת עוד איברים


רק במפרקים


מערכות נוספות




יש חום, אך לא גבוה


אין חום


חום




פי 3 בנשים


נשים וגברים כאחד


מין





 
 
 
 
גורמים
 
RA - ראומטואיד ארתריטיס
הגורם למחלה לא ידוע, אך קיימות סברות על גורם ויראלי ו/או קשר גנטי בשילוב השפעות סביבתיות שלהן השפעה נרחבת יותר על התפתחות המחלה כגון עישון, תזונה, בעיות עיכול ועוד.

OA - אוסטאוארתריטיס
הגורם הראשוני אינו ידוע אך יש קשר ברור לגיל מבוגר. קיימים גורמים משניים שיכולים להביא להתפרצות המחלה כגון: פציעה, טראומה, שבר, ניתוח, שחיקה של מפרק, עבודה/עיסוק הגורמים לשחיקת מפרקים ועוד. חוקרים חושבים שיכול להיות שיש קשר בין שילוב של מספר גורמים כגון עודף משקל ותזונה.

כללי: קיים קשר בין מזג האוויר, הלחות והלחץ הברומטרי לעוצמת הכאבים וגמישות המפרק הפגוע.
 
איך נעשה האבחון?

בכדי לעשות אבחנה נכונה בין RA ל- OA צריך לגשת למומחה - בדרך כלל ראומטולוג ולעשות מספר בדיקות. בהקשר RA - אין בדיקה אחת בלבד שמאפשרת היום אבחון וודאי ולעיתים בשלבים התחלתיים קשה לקבוע את האבחנה מאחר ודלקת של מפרקים יכולה להופיע כסימפטום של מחלה אחרת כגון פסוריאזיס. מאוד חשוב לאבחן מהיכן נובע הכאב, האם מהמפרק עצמו או ממקור אחר, האם הכאב נובע מדלקת או  מגורם אחר.
 
שלילת מצב דלקתי יכוון יותר ל-  OA (על אף שיכולים להיות מצבים דלקתיים קלים במעטפת הסינוביאלית של המפרק, אין מדובר בדלקת כפי שהיא מופיעה ב- RA). בכדי לוודא או לשלול מצב דלקתי, ראשית נערך תשאול מלא על הסימפטומים, על מיקום הכאב, מתי הוא מופיע או מחמיר ועוד. OA מתפתחת באיטיות ועשויה להתחיל ככאבים המופיעים לאחר מאמץ גדול.

 
בדיקה פיזיקאלית אף היא מנסה לאתר סימנים שעשויים לאשר או לשלול מצב דלקתי כגון, חום מקומי ואף חום סיסטמי, נפיחות ואודם של המפרק - אלה מכוונים לכיוון ה- RA. בודקים גם האם נפגע טווח התנועה ומקשיבים לרעשים מהמפרק - קולות חיכוך שעשויים להופיע ב- OA.
 
בנוסף, נעשות בדיקות דם בכדי לנסות לזהות ממצאים המעידים על דלקת מפרקים - שקיעת דם מוחשת ו- CRP (חלבון דלקת) גבוה, כדוריות דם לבנות גבוהות מעט, ריבוי טסיות, יכולה להיות גם אנמיה שאופיינית למחלות כרוניות וכמובן ראומטואיד פקטור והוזכר קודם.
 
שאיבת נוזל סינוביאלי מהמפרק לצורך בדיקות - ריבוי כדוריות לבנות, גלוקוז נמוך ותרבית שלילית יצביעו על מצב דלקתי. נעשים גם צילומי רנטגן לראות האם ישנה פגיעה או שינויים בעצמות המפרק ובסחוס, האם קיימים אוסטאופיטים (לא תמיד צילום רנטגן משקף בעיה, בייחוד בשלבים ראשונים של המחלה).
 
הטיפול הקונבנציונלי ותופעות הלוואי
 
RA - ראומטואיד ארתריטיס
 
באופן כללי ניתן לומר, שאין תרופה לדלקת מפרקים. הטיפול הקונבנציונלי אינו מטפל בבעיה אלא מתרכז בסימפטומים בלבד ומנסה לשמר את המפרק. לכן, סוג התרופות הנפוצות בשימוש הן תרופות לשיכוך כאבים, NSAIDs - תרופות אנטי-דלקתיות לא סטרואידאליות המעכבות COX 2 כגון: Arcoxia, Celebra, Celcox , תרופות המדכאות את מערכת החיסון, סטרואידים (גם בזריקות ישירות למפרק), מלחי זהב, משחות למריחה חיצונית ועוד.
 
לכל התרופות הללו יש תופעות לוואי. תרופות המדכאות את מערכת החיסון (הנעשה בהן שימוש גם למצבים סרטניים) עשויות לגרום לבחילות, נשירת שיער, פגיעה בתפקודי הכבד וירידה ביכולת הגוף להתגונן בפני מחוללים ויראליים ופתוגנים שונים.
 


תופעות לוואי של מלחי זהב עשויות לה