הפרעה קונברסיבית מהווה את אחת מנקודות הממשק המרתקות בין הנוירולוגיה לפסיכיאטריה. החולים הסובלים מההפרעה  מתלוננים על תסמינים נוירולוגים קלאסיים העלולים להיות דרמטיים ביותר. כגון שיתוק פלג גוף או עיוורון. כמובן שחומרת התסמינים גורמת דאגה רבה לצוות הרפואי הנאלץ לבצע בירור לאבחון מחלות קשות כגון שבץ. אולם, באופן מפתיע, הבירור לא מעלה דבר שכן הבסיס להפרעה הינו נפשי ולא מוחי אורגני. 

המופע המדהים ביותר של קונברסיה כולל פרכוסים פונקציונילם-"פסאודו התקפים". החולה לרוב מגיע לחדר המיון כשהוא סובל מהתקף כיפיוני ממושך מלווה בתנועות לא רצוניות  מרשימות.  לרוב החולה אף מורדם ומונשם עקב אבחון לא נכון ובהלה של הצוות המטפל. רק נוירולוג מיומן עשוי לאבחן כי מדובר בהתקף לא אמיתי ללא כל בסיס אורגני.
 הרקע להפרעה הקונברסיבית איננו ברור ,לרוב מדובר באנשים עם היסטוריה פסיכיאטרית או רקע של הפרעות אישיות אולם לעיתים אין כל עבר נפשי.

חשוב לא להתבלל בין התחזות לבין קונברסיה. מתחזים מודעים היטב לעובדה שההפרעה איננה אמיתית וכל מטרתם הינה להפיק רווח משני כלשהו ,כגון פיצויים מוגדלים לאחר תאונת דרכים, שחרור משירות צבאי וכדומה. הסובלים מקונברסיה לעומתם, אינם מודעים  לכך ולרוב מסרבים לקבל את העובדה שמדובר בהפרעה פסיכיאטרית ולא נוירולוגית.

רופאים מטפלים צריכים להיות מודעים להפרעה זו ולקחת אותה בחשבון כאבחנה מבדלת על מנת לא לטפל בחולים בטיפולים העשויים להיות מסוכנים או לבצע בדיקות מיותרות.