""שומנים" נשמעת תמיד כמו קללה. בינינו, מי רוצה להשמין? כולם מדברים על הרזייה, כולם רוצים להיות יותר רזים, כי מישהו בעולם הרייטינג, הפרסום ומוצרי הצריכה החליט שכך הוא ממכר אותנו למוצריו והופך אותנו לאסירים מרצון.

כאן מגיע "אבל" גדול מאוד. ללא שומנים, תפקוד הגוף ילקה בחסר, שכן ישנן מולקולות (ATP) הזקוקות לשומן כדי לעבור את ממברנת התא (במערכת העצבית). ללא שומנים בגוף שרשרת ניצול האנרגיה תיפגם. שומנים גם מרכיבים את ממברנת התא ותורם לשמירה על חום הגוף.

יומיים בלבד לפני ערב יום השואה והגבורה אני מבקשת להיזכר בשישה מיליון יהודים לפחות שחיו בתנאי תת תזונה ושיוועו לבנות שרירים ולאחוז תקין של שומן בגופם. באותה הנשימה ממש אני מזכירה גם את ניצולות השואה הפרטית, שמרעיבות את עצמן למוות בשם אותו מיתוג אומלל של שומנים. הן מרעיבות את עצמן, כי "שומן זה רע". כאן מגיע אלמנט ההפתעה: לא רק ניצולי שואה וקורבנות "אנה" זקוקים למיתוג מחודש של שומנים בחייהם, אלא כל אחד ואחת מאתנו.

 במציאות הגלובלית ישנה קוטביות גדולה בין השמנת יתר ותת תזונה, כאן אשמים לא רק הפוליטיקה, אלא ממש הרגלי הצריכה והחינוך לתזונה בריאה, הנהוגים אצל אלה אף אצל אלה. 

הסובלים מהשמנת יתר או מתת תזונה אינם הקורבנות היחידים. ביניהם נמצאים כל אותם אנשים הנאבקים במשקל מדי יום, המפתחים רגשות אשם, המנהלים אורח חיים לא בריא לכאן ולכאן בשם ארון הבגדים ויצרני תכולתו, המלחמה בתאגידים, המפתים את הצרכנים במיני מוצרים - בהם הם משקיעים את מיטב כספם, במקום לפתור את בעיית הרעב בצד אחד ואכילת היתר בצד האחר - איננה בשלה דיה כדי ליצור מציאות אחרת. עד אז נסבול כולנו מהפרעות אכילה ומצריכה בעייתית של מיני מוצרים ונצקצק בלשוננו בכל פעם שתעלה כתבת חשיפה על אודות הרעבה או השמנת יתר בכל סיטואציה קיצונית, בלי להזדהות לחלוטין עם אותן נרטיב חוזר, שאיך שהוא נעלם ממראת חיינו.