ושוב הוא מופיע,

הרצון הכביר החזק

להיעלם, להימחק, לא להיות.

העיקר לא להתמודד עם...

אין בי היכולת להתמודד עם מילים קוטלות,

אפילו שאני משחקת את החזקה,

כל מילה היא כמו חרב בשבילי

וכשזה זה נאמר ע"י הקרובים לי,

זה כמו להוסיף את הסיבוב של החרב בתוכי

אני מתרסקת מבפנים

וממשיכה לרסק את עצמי

ומשם הדרך ללמטה קצרה ביותר

ולא משנה שהבוקר התחיל נפלא ונהדר

אחרי שיעור יוגה שהחזיר לי את הכוחות

כוחות הנפש והגוף

והזכיר לי את הניצוץ האלוקי שקיים בי,

שוב הביקורת הזאת

שמוחקת ומטשטשת אותו.

 

אסור לי ליפול מכל מילה שנאמרת!

אני חייבת להיות חזקה

ולחזק את עצמי

רק לא להסתמך

"כי אם אין אני לי מי לי.."

 

שבת שלום חברים

שבת מנוחה