יש זמנים שהכל קשה ושחור אבל תמיד תזכרי ותסתכלי על עצמך אם את לא בורחת שקשה ומתמודדת את מיוחדת בתור עצמך אבל כנראה שיש עוד אנשים שהם אמיתים ושל אמת מאחל לך שתדעי בעתיד כמה שיותר טוב ורוגע

ממש מבין אותך , אבל הכל בערבון מוגבל יש תקופה שזה טוב , ויכולה להיות תקופה שזה רע. רק את תחליטי לעצמך מה טוב לך. רוב האנשים לא מסוגלים להיות לבד , הם מפחדים מזה ויש בודדים כמונו שזה דוקא טוב להם. ואני מזדהה איתך לגמרי לגבי האנושות והחברה , בימנו יותר ויותר אנשים רואים רק את עצמם ואת טובתם , אנשים כאילו הולכים עם רטיה על העיניים ולא רואים מסביבם , אלה רק את הדרך שלהם. מאחל לך רק בנאדם אחד שיחבק אותך כמו שאת.

אני כבר התרגלתי ללבד שלי קשה לי להיות עם אנשים ואין לאף אחת או אחד את הסבלנות ללמד אותי איך לחזור לתקשורת... אז ככה שאני לא כל כך בטוחה שיש אדם שיכיל אותי איך שאני ...

אני רואה שאת כבר החלטת ושאי אפשר לגרום לחשוב אחרת, אז תדעי שאת נכנסת לגיהנום, לילות שלמים של בכי, חשבוני נפש, זומבי, תשנאי את עצמך, כמה ימים בלי אוכל, כמה ימים בלי להתקלח, כמה ימים שכל מה שאת רוצה זה לברוח ולסיים את כל זה. אז תבטיחי לעצמך שלא תישברי, שאת חזקה, ושכל זה כלום יחסית למה שעברת תבטיחי לעצמך שתהיי מספיק אמיצה, שלא משנה מה יקרה, לא משנה כמה שזה קשה וחשוך את לא תישברי ואת הכל תעברי. זה לא קל וזה לא פשוט, זה לא לשבת לבד בבית מול מחשב או על המיטה, זה עולם שלם יותר אכזרי מהעולם החיצוני, עולם של שדים לבושים כמחשבות את תשכחי מהזה לחייך, ולאט לאט תשכחי מהזה להרגיש, ריקנות זה הדבר היחידי שתצליחי להרגיש, הכל יהיה יותר אפל, יותר חשוך... יותר מפחיד ואז יום יבוא שלא משנה כמה עברת וכמה חרא היה בעבודה או בלימודים אני מבטיח לך שתמצאי רוגע ושלווה שלמרות שאין אף אחד וכלום ממה שאת רוצה קורה אני מבטיח לך שתחייכי את תשכחי את הכאבים שלך ותאבדי את החולשות שלך ותהפכי להיות בלתי-פגיעה ויותר חזקה מכל דבר. ומרוב הכאב שעברת, את תמצאי את עצמך קרה כל פרק יקח זמן תלוי בך (עברתי את כל זה ב4 שנים) אבל זה ייגמר, לא הבודדות, הגיהנום ייגמר. בסופו של דבר את תהפכי לאישה שיכולה לעבור כל משבר לפתור כל בעיה להתמודד מול כל העולם, כי הכל זה כלום יחסית לגיהנום שעברת. את תביני מה הדברים שבאמת חשובים בחיים ותצאי לדרך להשיג אותם, שום דבר לא יעצור אותך. תצרכי ללבוש חיוך, ללמד את עצמך כמה דברים בסיסיים בתקשורת (מתי לצחוק, מתי להראות אמפתיה, מתי להראות התעניינות) כדי להסתובב בעולם החיצוני. החושך והפחד יהפוך לרוגע ושקט הכאב והדמעות יהפכו לחיוך תמצאי תחביבים חדשים תלמדי מלא דברים חדשים ותאהבי את עצמך יותר מאי פעם. אני עדיין זוכר כשלקחתי את ההחלטה ובטוח שאת עוברת המון, אז כל פעם שתרגישי משבר בגלל שאת לבד בוכה במיטה, תעצמי עיניים ותחשבי על הדברים שעברת לפני ותגידי לעצמך שזה עדיף, תשלימי עם עצמך כי את יותר חזקה ממה שאת חושבת והדבר הכי חשוב את תמצאי את עצמך. מקווה שזה יעזור לך, אם תרצי מישהו לדבר איתו את מוזמנת לשלוח הודעה בכיף

השאלה האם את מסתדרת וטוב לך לבד -זה מצוין. ואפילו יותר טוב מאשר שמשהו ,יפריע לך. יש הרבה אנשים כאלו שמעדיפים את ה לבד לא להתחשב בכלום לחיות ליהנות ממה שיש , -א בל אם את כן זקוקה לאנשים -חפשי עד שתמצאי אפילו עצם החיפוש ישרת את הנפש הבודדה .

אני מסתדרת וטוב לי לבד למען האמת כשאני מנסה להתקרב לאנשים משהו מונע ממני ליצור קשר, איזשהו פחד או רתיעה אני לא יודעת בדיוק מה אז ככה שאם הייתה לי תמיכה כשהייתי ממש צריכה אותה אולי הפחד להתקרב לאנשים לא היה נוצר בכלל אבל לא הייתה לי שום תמיכה והתמודדתי עם קושי מאוד חזק לבד אז היה לי קשה להתרגל להיות לבד אבל עכשיו אני יודעת רק להיות לבד ואני לא מרגישה כל כך צורך באנשים.

קרה לי בדיוק אותו הדבר: כשהייתי זקוקה נואשות לעזרה - כולם התרחקו. התרגלתי (במשך שנים רבוצת) לעזור לעצמי לבד וכעת אין לי מושג איך ליצור קירבה עם אנשים. מבינה היטב היטב את תחושותיך.

הצטערתי לדעת שזו הרגשתך, רוב האנשים אמנם לא רגישים אבל טובים ועוזרים. הם פשוט לא יודעים להקשיב ולהבין. לפעמים צריך להסביר את מצבך יותר בבירור, אבל צריך לעזור לעצמנו לפני שפונים לעזרה מאחרים. ראיתי שיש לך פוסט "עזרה עצמית". האדם מכיר הכי טוב את עצמו ויכול הכי טוב לעזור לעצמו. צריך למצוא את החברה הטובה לנו שיכולה להבין אותנו, וגם להסביר לה את מצבינו באופן שיבינו ויוכלו לעזור לנו ולהשתתף. לא כדאי להיות לבד, חיים פרטיים הם חשובים אבל אדם זקוק גם לחברה ולאהבה.