הבטחתי שאסכם כאן מהי הדרך המשתלמת למות:

1. להתאבד- להתאבד זה קלאסי, כל מי שרוצה למות יכול לבחור להתאבד. אני חושבת שזו החלטה יפה ואמיצה לקחת את ההחלטה לסיים את חייך. בהחלט ידוע לי שרבים סבורים אחרת, לרוב אנשים אומרים שלהתאבד זו בריחה. אני חושבת שזו בחירה שכמו כל בחירה יכולה להיות מושכלת ונכונה ובעיניי זו החלטה ראויה להערכה. אז למה אני לא אתאבד? ראשית אין לי את האומץ הדרוש לכך, שנית למרות הנ"ל אני חושבת שבדיוק כפי שלאדם אין את הבחירה להיוולד כך הבחירה שלו מוגבלת במתי ואם בכלל יסיים את חייו. בנוסף המתאבד משאיר את משפחתו, אהוביו ויקיריו עם אות קלון, עם חרדה שגם להם זה יקרה, עם חשד מהסביבה שגם הם יעשו אותו דבר, עם תחושת אחריות כוזבת כביכול הם יכלו למנוע את ההתאבדות הזו. מרגיש לי לא פייר מספיק הם יצטערו בכל צורת מוות אחרת. המוות הזה לא יאפשר להם להמשיך הלאה בחיים נורמליים.

2. מחלה- מחלה זה סבבה, אבל יכול להיות ארוך מידי ולא נעים מידי. מצד שני זה משאיר אותך להיפרד יפה מכולם

3. תאונה- לא נעים אבל לא נורא

4. פיגוע- מבחינות רבות אני חושבת שזה אחלה. אתה משאיר את יקירך עם סיפור ועם קצבה .

5. בצבא- התלבטתי מה הכי טוב, צבא או פיגוע, לא סגורה על זה ובכל אופן זה דומה.

אני לעצמי בחרתי 4. הבת המתוקה שלי קטנה מכדי לזכור אותי. ההורים שלי יגדלו אותה נהדר- יש לי אח בן 6 הוריי עדיין צעירים ואוהבים אותה מאוד. לא אשאיר אותה עם צלקות. הם אמנם יבכו ויצטערו קצת אבל זה יעבור. בנוסף קצבת שארים תוכל להישמר לה לבגרותה אז סה"כ בסדר. בעלי אחרי האבל יוכל להתקדם הלאה בחיים למצוא פרק ב' מאחלת לו רק טוב. 

ואני? אנוח לי בשלווה...