כאחד שהסתדר על וילה ברמות עם פרגולה למעלה ופרגולה למטה, רוצה לומר; שתי סוכות. גם למעלה גם למטה, ואוכל מדי פעם סושי כשר בשערי חסד, כך לטענת המשורר, שזה אגב, באמת מעיד על עשירות. הלכתי לשם עם חבר ערב אחד כדי לאכול קצת סושי, ורק מלהחזיק את התפריט ביד פשטנו רגל וברחנו לקנות פלאפל בשוק בעשר שקל, כולל סלט שמשבית אותך במקרה החמור או מעורר חלחלה במקרה הפחות נורא. אבל לאביתר בנאי ש"אוכל סושי כשר בשערי חסד ויש לו מקום קבוע בבית הכנסת" יש מה להפסיד. בגאונות שאין שני לה מספר בנאי על חייו הטובים כחרדי בעל מעמד של ידוען מליגה אחרת עם כסף ונכסים (אמנם משכנתא מטורפת, אבל גם זה יכולת), תמונות עם מעריצים ברחוב, זאפות מלאות ובמאי אחד של 'מחוברים' שהפיק לו את הקליפ - מה שגורם לכל השיר הזה להיראות כמו נסיון מושקע במיוחד להסביר לדורון צברי (הבמאי של מחוברים) - למה לא ישתתף בסדרה כיוון שיש לו הרבה מה להפסיד (זאת השערה שלי, מחוסרת כל בסיס). עפר אני תחת כפות רגליו של הגאון הזה, ועדיין האמת המכוערת תישאר כזו. ובכן, אין לו מה להפסיד. הוא יכול לעשות כל דבר. הוא חוזר בתשובה. ידוען ככל שיהיה, מוכשר כשד וגאון אדיר, מבחינת החרדים הוא חוזר בתשובה שכל מה שלא יעשה, כולל קליפ עם פזמון "בואי החוצה, בואי נצא" יתקבל בהבנה מתנשאת של "טוב נו הוא חוזר בתשובה. זה לא נחשב". חרדי משכונת רמות בירושלים שיש לו מה להפסיד, רואה רק את אולמי התמר והדקל בבני ברק אחד מעל השני, חופה למעלה - חופה למטה, וחולם להוביל אל אחת מהן או לשתיהן את שיירת ילדיו. בלי תמונות עם פלאפון כשר שקנה אולי בשערי חסד. הוא מבועת ממצלמות שיצלמו אותו, ובוודאי חלילה את אשתו כשהוא שר לה "בואי החוצה, בואי נצא", והביטוי "אור יקרות" מעלה בו אסוסיאציות של יום כיפור כשהוא על סף התעלפות מפחד יום הדין - ולא רצון להופיע בזאפה. אפשר וראוי לבוז לגישה הזאת. להתנשאות המובנית שמפלה בין חרדי שרוצה לעשות אמנות לחוזר בתשובה. קליפ כזה כמו שהפיק בנאי לא הינ עובר שום מסך חרדי מהשורה. רק על השתתפות בסרטון כזה נפסלים מהפורמט. שלא לדבר על להפיק. אין שום רב שיתיר דבר כזה לאברך בבית הכנסת שלו וישמור לו מקום. אם אתה ידוען סלש אמן שחזר בתשובה, לא רק שיתנו לך, אלא שתישאר גם בבית הכנסת ותישאר חרדי. חוזר בתשובה אמנם. אבל חרדי. כי חוזר בתשובה יש לו מעמד של פליט במגזר החרדי, כמו אדם שניצל מאזור אסון. חוזר בתשובה סלב - בכלל מקבל דרכון דיפלומטי, הרבנים יתירו לו -ובצדק- הכל, סדרות טלויזיה, הופעות מעורבות וכן הלאה וכן הלאה. מה אני רוצה? חופש אמנותי ליוצרים חרדים מבית. מוזיקאים חרדים שיהיו רשאים גם הם לפנות לקהל הרחב בדיוק כמו שנותן שירות חרדי רשאי לפנות לקהל הרחב. כמה אני ריאלי וחושב שזה יקרה פעם?