מה הלאה? מה יהיה איתי. בשבת אחותי התחילה לעשות לי מדיטיציה של חשיבה חיובית, תחשבי טוב, יהיה לך טוב.

בזכותך צלחתי את הבגרויות עד עכשיו, היא אמרה. את אמרת לי תחשבי על עצמך שאת יודעת, מצליחה ומסוגלת. הקשבתי לך, אחותי הגדולה וזה באמת עבד.

לפניכן חשבתי שאין לי סיכוי, שאני לא חכמה כמוך ואני לא אצליח.

אחותי היקרה, אחות זאת מתנה נפלאה, כל מה שאת נותנת חוזר אלייך בזמן המתאים.

סיפרתי לה על המחשבות המחלישות שהחלו חרש, חרש להתגנב בחזרה אל ראשי. אפילו כאן אני נבוכה להעלות את מה שמטריד אותי. אני מרגישה אדם עם פונטציאל ענק, אני מוכשרת מאוד במגוון תחומים. אני ניראית אחלה אני הייתי אמורה כאילו להצליח אבל אני לא. אני פשוט לא.

אני לא עושה כלום וזה משגע אותי, ולא אל תציעו לי מה לעשות. אני יודעת שאני צריכה פשוט להתחיל לעשות משהו אבל אני באמת לא מוצאת את עצמי עושה משהו.

פתאום מתחשק לי להתחיל ללכלך על עצמי כאן וככה זה עובד:

אני: למה זה טוב, מושי? את יודעת שזה לא. 

אני: מושכת בכתף, לא אכפת לי.

אני: אכפת לך, אכפת לך ואת בעצמך יודעת את זה.

אני: וופפףף נכון את צודקת. אבל אני שונאת שאת מנצחת. לא סובלת להפסיד, אני אכתוב דווקא כדי להוכיח לעצמי שאני עושה מה שאני רוצה. נמאס לי לתת דין וחשבון.

אני: בטון מתעניין של פסיכולוגית, מעצבן כזה. 

כן, מה את רוצה?

אני: דיי נכנעתי

אני: שותקת, שקטה ללא שום חדוות הצלחה

טוב נסיח את הדעת עם משהו אחר, שבוע הבא אני נוסעת לברצלונה. אחותי, אחרת, הזמינה אותי אליה היא צירפה גם כרטיס להזמנה. וזה מחזיר אותנו לתחילת הפוסט שאין על אחיות בעולם הזה. אין!

עניין אחר, תגידו גם אתם חושבים שנטע בריזילי היא משהו?

נטע היא סוג של טעם נרכש והקול הפמינסטי שלי לא מצליח להישאר עצמאי ונסחף אחר הטרנד המעמיס על משקלה חלומות לחופש אנושי.

נראה לכם שהיא לוקחת אתזה?

נשיקות