'ושמחת בחגך' - שרים להם כל בני המשפחה,אז הוא עוטה את מסכת 'והיית אח שמח' - כדי לא להיות זה שהורס את השמחה.הסעודה ערוכה - והנה כולם בהנאה ניגשים לארוחה,חוץ ממנו, כשאין לך תיאבון - כל ביס הוא טירחה.אם היו אומרים לו אז שהוא לא יצליח לסיים צלחת - הוא היה בטוח שזו בדיחה,הוא, זה עם התיאבון של שלושה אנשים - לא יצליח לסיים מנה בהצלחה?אך זו לא בדיחה - זו מציאות חשוכה.בפינה בה שולטת ממלכת החשכה - יושבת לה נפש בוכה,תוהה, אם גם בחייה תפציעה השמש - כמו שהיא מפציעה בין חרכי הסוכה?

'חייו' הם אבל על עתיד שנזרק לפח,בכל יום שעובר - קצת יותר קשה להאמין במהפך.אנשי ברזל אולי מתחשלים ממכות - כמו פלדה מפטישו של נפח,אך הוא בסך הכל בשר ועצמות - גופו אולי חי אך את נפשו הוא נפח.עוד הזדמנות הוחמצה - הכישלון הוא היחיד שתפח,מר בפה, מלח בעיניים - כמה כבר אפשר לבלוע עוד ועוד מפח?ופתאום צפה מחשבה - אומנם העתיד חמקמק כמו צלופח,אך אולי הכל שוב יכול להשתנות - הרי מי כמוהו יודע עד כמה הוא הפכפך?

בין שקרים לאמת,תוהה לעצמו גוף עם אדם מת.כאשר כל ניסיון נידון לכישלון - וכל כישלון גורר אחריו קלון,מה הפלא שאדם מפסיק לנסות לשנות את המצב - ומנסה להשלים עם החידלון?