מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה
כמוניבלוגיםבדידותאני שונאת את אבא שלי!

מאת avivit2702
27/12/18 18:00
4132 צפיות

אני פשוט שונאת את אבא שלי שנאה תהומית! נמאס לי ממנו ואני כל כך מצטערת שהוא אבא שלי! המשאלה הכי גדולה בחיים שלי זה שתהיה לי את היכולת להחליף את אבא שלי ולהביא אבא אחר, אבא יותר מכיל, יותר חכם, יותר אינטיליגנט, יותר אוהב ויותר מכבד ולא לחיות יותר עם המפלצת המגעילה הזאת תחת אותה קורת גג.

האיש הזה מעולם לא העריך אותי כל החיים הוא לא סבל אותי הוא תמיד התייחס אליי בזלזול, בגללו יש לי פוסט טראומה! אני מאשימה אותו בכל הרעות החולות בחיים שלי.

לפני כמה שבועות הותקפתי ע"י אחי במכות והדבר הכי טוב שהיה לאבא שלי להגיד זה להאשים אותי על זה שהלכתי לישון בבית של  האחים שלי, למרות שהוא גם הלך לבית שלהם ודיבר עם אחי וכעס עליו, לאורך כל השבת הזאת הוא היה נגדי, בעיקר בגלל שהגשתי תלונה נגד אחי.והיום הוא התקשר אליי לעבודה ושאל אם אני עישנתי בחדר שלי, אמרתי לו שלא. הוא בדק וראה כוס עם סיגריות שנשפכה על אדן החלון וכרגיל אני האשמה למרות שמי שעישן בחדר היו אחי ואחותי.

אני פשוט שונאת אותו אין לי משהו אחר להגיד עליו! אני מתעבת אותו ומאחלת לו את כל הרע שיש כי לא מגיע לבן אדם כזה  שלא יודע להתייחס לילדים שלו בכבוד, במיוחד לאלה שהוכיחו את עצמם מעל ומעבר, לחיות חיים טובים.

פשוט נשבר לי ממנו נשבר כל הזמן לבכות בגללו ולהיות במצב רוח רע. היום אני צריכה לעבוד משמרת לילה ובמקום ללכת לישון קצת לפני המשמרת אני עצבנית ובוכה ומתוסכלת ממנו! הוא משפיל אותי מול כל  המשפחה במיוחד מול אחי שהרביץ לו ונתן לו חיזוק להתנהגות המזלזלת כלפיי.

לפעמים בא לי ממש להתאבד ולהשאיר מכתב התאבדות שבו אני אאשים את אבא רק בשביל שהוא יסבול עד היום  האחרון של החיים שלו, שהוא יחיה בידיעה שבגללו הבת שלו התאבדה. אני לא יודעת אם זה לצערי או לשמחתי אבל אני לא מסוגלת לעשות את זה, החיים הוכיחו לי שיש עוד חוץ מהחרא שאני אוכלת כשאני נמצאת איתו.

תגובות

no-one
27/12/18 18:05

מצטער בשבילך אביבית

ליאת26
27/12/18 20:45

אני חושבת שאת צריכה לקחת אותו לשיחה ולספר לו מה את מרגישה. אולי הוא לא מבין את זה. את חייבת לדבר איתו ולהבהיר לו את הדברים שאת מרגישה ולהסביר לו שאת נפגעת ממהתנהגות שלו

avivit2702
27/12/18 20:48

לאורך השנים ניסיתי כל כך הרבה פעמים לדבר איתו אבל הוא מטומטם מדי בשביל להבין משהו ברגשות של אנשים אחרים.

ליאת26
27/12/18 20:51

אם זה כך אני באופן אישי אני מתייעצת עם בעל מקצוע פסיכולוג או עובד סוציאלי. ניסית ?? זה כואב לי מאוד מה שאת מרגישה

ליאת26
27/12/18 20:54

נשמע לי שאת בחורה צעירה. החיים קצרים מידי . חבל אפילו לחשוב על משהו קיצוני. אף אחד בעולם שווה את זה ואני בטוחה שיש הרבה אנשים שמעריכים אותך.

ליאת26
27/12/18 20:54

כמובן אני לא שואלת שמך . אפשר לשאול בת כמה את ?

avivit2702
27/12/18 23:06

אני בת 30 וכן התייעצתי עם בעל מקצוע ועשיתי עבודה על עצמי, לפעמים יש מצבים שבהם אני באמת מצליחה להתעלות ולא להתעצבן ויש פעמים שהוא מצליח להיכנס לי מתחת לעור ולערער אותי לגמרי. בגלל שהוא גרם לי נזק מאוד גדול בחיים אז הוא דמות שמעוררת אצלי טריגרים חזקים מאוד ולא קל להתמודד עם זה

B2b
27/12/18 21:09

היה לי את אותו סיפור עם אמא שלי ואחי.. הרגשתי בדיוק אותו הדבר. רציתי למות, בכיתי המון, אבל. בהזדמנות הראשונה יצאתי מהבית ולמדתי להכיר את עצמי. ואז הבנתי שאני לא אחראית על ההתנהגות שלהם רק על שלי ואיך אני מגיבה. והפסקתי להגיב להם ולהתעצבן. אז אל תתיאשי, זה עצוב ומתסכל ומעצבן אבל הם לא שווים את זה שתעשי משהו לעצמך. ברגע שתוכלי תתרחקי. ותחזקי את עצמך. שולחת לך חיבוק.

avivit2702
27/12/18 23:09

גם אני כמוך גרתי שנים מחוץ לבית, עזבתי בפעם הראשונה בגיל 22 כי לא יכולתי לסבול יותר וחזרתי הביתה בגיל 24 לשנה ובגיל 25 עברתי לנתניה כי שוב המצב התדרדר במהירות. גרתי בנתניה 4 שנים עשיתי תואר ראשון בפסיכולוגיה והכי חשוב עשיתי עבודה מאוד משמעותית על עצמי ביחס לאבא שלי ולעוד אנשים. כן הגעתי להבנה שאת הגעת אליה שהבעיה היא אצלו והיום יש פעמים בהם אני באמת מצליחה להתעלות ולא לכעוס אבל יש פעמים שהוא מצליח להיכנס לי מתחת לעור ולערער אותי לגמרי, אבא שלי הוא דמות מאוד שלילית בחיים שלי והוא גרם לי הרבה מאוד נזק ולכן הוא מעורר אצלי טריגרים חזקים מאוד שלא תמיד אני מצליחה להתמודד איתם.

sheli24
27/12/18 22:30

אני מציעה לך לעזוב את הבית ולהיות עצמאית, למצוא שותפה ולשכור דירה. החיים שלך ישתנו מהקצה אל הקצה. נשמע לי שאת מאמינה בחיים, ומאמינה בטוב שעוד יגיע אליך, וברגע שתצאי מהבית, דברים ישתפרו (בתנאי כמובן שלא תחפשי אנשים שמזכירים לך את אבא שלך, מתוך הרגל, מתוך חיפוש המוכר...). תהיי בחברה חיובית. אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם.

avivit2702
27/12/18 23:11

גרתי מחוץ לבית מגיל 21, שותפים זה לא משהו שבא בחשבון כי כבר נכוותי פעם אחת ואני חוזרת על אותה טעות פעמיים. את צודקת לגור לבד זה באמת משהו שמשנה את החיים, עד לפני חצי שנה גרתי בנתניה במשך 4 שנים עשיתי שם תואר ובעיקר עבודה חזקה על עצמי. חזרתי לגור אצל ההורים כי הנטל הכלכלי והחובות שנכנסתי אליהם בגלל התואר הקשו עליי ממש וגזלו ממני כוחות נפשיים אדירים. לתומי חשבתי שאולי אחרי ההישג המרשים של תואר ראשון בפסיכולוגיה ושנים של מגורים מחוץ לבית ישנו את היחס של אבא שלי אליי אבל כנראה שבעיניו אני עדיין זבל שלא ראוי ליחס

avivit2702
27/12/18 23:12

עדכון לכולם: אבא שלי התחיל להתחנף אליי וניסה לדבר איתי ואמרתי לו שאני לא רוצה לדבר איתו ושאני עצבנית עליו מאוד, הוא הציע לקחת אותי לעבודה ועשיתי לו פרצוף כזה של "נו טוב אם אתה מתעקש". יש לי איזה קטע איתו שברגע שהוא מתחיל להיות נחמד אני מתקשה להמשיך לכעוס אבל הפעם אמרתי אני לא מוותרת עד שהוא יבקש סליחה ויקשיב לי כמו שהוא לא הקשיב בחיים

no-one
28/12/18 12:59

אביבית, תמיד את יכולה לחזור ולשתף, גם בדברים הטובים שמח שהדברים נרגעו לפחות במעט, ומקווה שישתפרו אבל בחיים תמיד יש עוד דברים שצצים, את תמיד יכולה לחזור לכאן ולספר עוד מה שבא לך. אני בטוח שיש עוד מי שמזדהה עם מי שאת כותבת, זה מאוד יפה שאנחנו (שזה בעיקר אתם - המשתמשים החמודים של הפורום, כולל את האחראים) יכולים לחזק ולעודד אחד את השני ולהתייעץ, או לפחות לשבת ולבכות ביחד. ההישגים שלך בהחלט מרשימים, מאחל לעצמי גם להצליח כמוך ומאחל לך להצליח עוד יותר שתהיה שבת נעימה ושקטה לכולם, הלוואי

avivit2702
avivit2702