מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

אין סוף לאין -סוף

כמוניבלוגיםאין סוף לאין -סוףיכול להיות שאתם כאן איתי?

מאת Levana2
09/01/19 20:21
481 צפיות
יכול להיות שאתם כאן איתי?

אתם מכירים את זה שאתם כותבים וכותבים.. ופתאום לא שמים לב ואיכשהו הכל נמחק? 

טוב אז זה קרה לי הרגע וזה ממש נורא ... אנסה לשחזר הכל שוב.. דיברתי מקודם על המלאכים שאני מאמינה ששומרים עליי, רציתי לסיים כבר את הפוסט הזה ..

ובום! פתאום הכל נמחק דאם.. אולי הם לא רצו שאפרסם את זה .. אולי הם רצו שאחשוב שוב מה אני רוצה להעלות פה.. אני לא יודעת.

 

מגיל 20 בערך הרגשתי שאני נמצאת פה מסיבה מסוימת.. אבל לא סתם סיבה.. סיבה גדולה כזאת ועוצמתית

שאני פה בשביל לעשות דברים טובים, בשביל להקשיב , בשביל ללמוד , בשביל להיות למען אחרים, להיות גם ובעיקר בשעות הקשות ביותר,

בשביל לכוון ולהרים את האנשים שסביבי , בשביל להעניק למי שאני אוהבת.. אבל גם הרגשתי שקיבלתי מסר מהמלאכים שאם עד גיל 24 לא אגיע לסיבה הזאת אז "אנחנו לא רואים ולא נראה לך את העתיד שלך מעבר לטווח זמן הזה, את צריכה להבין לבד"

אני יודעת שיש איתי מלאכים ששומרים עליי, שמכוונים אותי בדרך, שמגינים עליי בכך שהם עוצרים אותי ברגע שאני טסה מהר מידי ורחוק מידי..

הם עוצרים אותי ונותנים לי ליפול, צניחה חופשית.. אבל הם הוגנים בקטע הזה .. בהתחלה הם משחררים אותי עם מצנח, אז יש סוג של ירידה והאטה בקצב אך אני עדיין למעלה.. "אבל את עדיין לא מבינה, אנחנו לא יכולים להשאיר אותך פה יותר את צריכה להבין לבד" וזהו , אין מצנח

צניחה חופשית , התרסקות, על הכביש.

כביש מהיר , אני מרוחה, מכוניות עוברות עליי פה ושם.. ומהמקום השבור והמרוסק הזה אני לומדת את החיים.

כולם ימשיכו ליסוע בכביש, אף אחד לא יעצור באמצע בשבילך,כולם נוסעים

מי שלא מסוגל ליסוע לא יהיה כאן. הוא לא מתאים.

או שאת עולה על הכביש המהיר וטסה או שאת מתה-תחליטי.

כן.. רק ככה את מבינה .. את צריכה להרגיש את הכאב, את הסבל, רק ככה את לומדת.. על הבשר של עצמך..

אז טוב, כבר עברתי את גיל 24 בשנה אחת, הם החליטו לתת לי עוד צ'אנס.. הם אמרו שהם צריכים אותי פה עדיין ,

שאני נחוצה להם כדי אוכל להפיץ את האור , כדי שאוכל להיות ולהרגיש ..ו.. וואו אני כלכך שמחתי כשהם נתנו לי את ההזדמנות הזאת

רציתי לראות, להרגיש את הטבע, העצים הירוק הזה והפרחים.. הים והגלים את החופש בעשייה את המאמץ וההנאה... הכל ..

רציתי להרגיש הכל..

אני מבינה , חטאתי, רציתי להרגיש גם אהבה.

רציתי מגע עוטף ומחמם של גבר, 

רציתי חיבוק מרגיע, רציתי ליטופים ורציתי נשיקות... גם סקס, הרי בשביל מה אנחנו פה?

חשבתי שאם אתן את כל כולי ומעבר לזה, הוא ישאר איתי..

חשבתי שאם אהיה תמיד ,ושאם ארצה תמיד לעשות מה שבא לו אז נשאר..

איכס אני מגעילה את עצמי זה כלכך פאתטי, טיפשה.

אז שנייה רק תגיד לי... אם כל הזמן הזה רצית רק סקס כדי להמשיך להישאר "אטרקטיבי"... למה הקמת מחזה שלם כדי שהתאהב בך? דבר תכלס, 

תגיד שאתה רוצה רק סקס. למה לשקר?

למה להתל בנפש הפצועה שלי גם ככה?

למה להשלות?

למה הסכין שתקועה לי בלב מזכירה לי את הסכין שתקעו לי בגב לפני 5 שנים? למה העבר רץ שוב בעיינים שלי? זה בכלל סיפורים אחרים לגמרי...

בכל מקרה המלאכים הבינו מה קרה ו.. עכשיו הם באמת לא רוצים להראות לי את העתיד שוב.

אין עוד צ'אנס... "הזמן שעכשיו זה הזמן היחידי שבו תוכלי להגיע לתשובה לבד. כשתביני , אנחנו נחזור ונדאג שתשארי למעלה."

הזמן שעכשיו הוא זמן מאוד קשה.

 

 

תגובות

Yasi
09/01/19 21:17

מעניין מאוד מה שאת כותבת כאן. כואבת את כאבך. למה דווקא עד גיל 24 לדעתך?

Levana2
09/01/19 21:31

הם רוצים שאבין, שאבין את העוצמה של הדבר. הם לא רוצים להראות לי המשך עד שלא אצא מזה. הם משאירים אותי לבד עכשיו ואם לא אצליח לצאת מזה אז אין טעם בנוכחותי יותר כאן, אני לא אהיה ראויה. הם חושבים שהם אולי עשו טעות והגוף הזה לא מספיק מתאים להכיל את הנשמה. אז עכשיו אני לבד מנסה לצאת מתוך התהום החשוכה ,אחרי שכבר מזמן נזרקתי מהכביש המהיר והתגלגלתי אל מעבר לשוליים. אף אחד לא יכול להראות אותי כאן , או לשמוע. את אף אחד זה גם לא מעניין. לבד. תודה על תשומת הלב Yasi

Levana2
09/01/19 23:01

תודה תקווה , את ממש כמו השם שלך..

Levana2
Levana2
תעתועים של המוח רכבת ההרים שנעה בין העצב הגדול לשמחה הזוהרת הגעתי לכאן כי אולי זה השביל הנכון שיחזיר אותי חזרה