אני אתה
אני מסתכל עליה ומציפות אותי הדמעות.
היא נעלמת לי בין הידיים, מתפוגגת כמו חלום מתוק וכל מה שנשאר בידי הוא רק הקליפה הריקה.
אני רואה איך היא הורגת את עצמה לאט לאט, שורפת כל חלקה טובה בנשמה שהתאהבתי בה.
היא מחקה את רגשותיה, את עולמה.
אני מתבונן כיצד מאדם חי ונפלא מלא רגשות, ציפיות וחלומות היא הפכה לקו שטוח, מת.
היא אומרת שהיא לא יכולה להתמודד יותר עם הכאבים והשמחה, שהיא מעדיפה חשיכה מוחלטת.
אני מתאבל על מותה של האחת שאהבתי יותר מכל.
היא סוף סוך חופשיה מהכבלים שכבלו אותה.
אני מסתכלת עליו וזולגות לי הדמעות.
הוא מושיט אלי את הידיים, מנסה להיאחז בחיזיון שנותר עוד מהעבר הרומנטי.
אני רואה שהוא מנסה בכוח מעט מעט לחלץ ממני את הטוב שעוד נותר עמוק בנשמתי החרוכה.
הוא מחפש בנרות את הרגשות שמחקתי.
אני מתבוננת כיצד הוא מנסה למלא אותי ברגשות, להדביק אותי בחלומות שלי, אבל אני אדישה.
הוא אומר שהוא לא מבין איך אני יכולה לוותר על חלק כה גדול מחיי, איך אני מעדיפה את הדממה.
אני מתאבלת על כאבו, כאבו של אהובי.
הוא מבין שאני סוף סוף חופשיה מהכבלים שכבלו אותי.
