בסיום קורס הסטרואידים, החלטתי, לראשונה בחיי, לראות דיאטנית. אם יש דבר מעולם אליו מעולם לא נצרכתי - זה בירור התפריט שלי. יחד עם זאת, תוך ידיעה ברורה כי הסטרואידים הם האחראים העיקריים למצבי העגלגל, החלטתי להעביר את הדיאטה היומית שלי למבחן מקצועי.

אני טיפוס של מזון מהיר. לא במובן של המבורגרים או פיצות, אלא במובן של אני מעדיפה להכין לעצמי כריך במקום לשבת ולאכול ארוחה חמה. ADHD, זוכרים?

הדיאטנית התגלתה כבחורה מקסימה. ישר קלטה את הראש שלי. הראיתי לה תמונות שלי "לפני" הטיפול בסטרואידים, והבהרתי לה שאני מצפה לחזור לסביבות המשקל המקורי שלי. 3.350... סתאאאאם! אולי לא בדיוק 54 ק"ג,כמו שאני נראית בתמונה, אבל קרוב לזה.

היא בנתה לי תפריט שכולל בעיקר חלבונים. מה שמצא חן בעיניי הייתה ההצעה שלה לאכול כל שעתיים עד ארבע שעות. איך לא חשבתי על זה? לדאוג שרמת הסוכר בדם תישאר בקו ישר וכך אמנע מהפיקים של הרעב?!

אז עכשיו אני מקפידה לשתות רק מים. 2 ליטרים ביום. אני אוכלת כל שעתיים מה שנקרא "מנת ביניים", ואם אני עדיין רעבה אני מרשה לעצמי לאכול יותר. בכל זאת, חלפו רק שלושה ימים מאז סיימתי עם הסטרואידים. ובכל מקרה, הורדתי לחלוטין את תצרוכת המתוקים/שתייה ממותקת, כך שאני יכולה להרשות לעצמי...

בסיום הפגישה, היא הביעה רצון לפגוש אותי בהמשך, לצורך מעקב אחר הירידה במשקל. נעניתי בשמחה.

כאמור, מעולם לא חשבתי לעבור על התפריט היומי שלי לולא טרשת נפוצה אהובתי. שמחה שנקרתה לי ההזדמנות לכך.